נדרים דף עג
מה עשה רבי מאיר שפירא מלובלין כשראה בעת איסוף כספים שאיננו היחיד?
אבל חרש דלאו בר מישמע הוא
בשהות הגאון רבי מאיר שפירא באמריקה, עשה שם גם הגאון רבי מאיר־דן פלוצקי זצ״ל מאוסטרובה, בעל ״כלי חמדה״, בעניני ה״מתיבתא״ בוורשה.
פעם הזדמנו שניהם, ר' מאיר שפירא ור׳ מאיר־דן, לפני קהל גדול בניו־יורק ונשאו דבריהם לעוררם שיסייעו בממונם לישיבותיהם. פתח ר׳ מאיר־דן בדברי תורה מפולפלים כדרכו. עלה אחריו ר' מאיר שפירא ובפיו סיפור פשוט:— אספר לכם, רבותי, מה שאירע לי בהיותי סמוך על שולחן חותני ר׳ יעקב ברייטמן בטרנופול. חותני סייר אתי בחוותיו המרובות עד שהגענו לקצה העיר. כאן הראה לי על יהודי אחד:
הנה זהו פקיד שלי, הממונה על גביית המכס. הסתכלתי במלאכתו והבחנתי שהוא חרש. כל מי שעובר שם בעגלה ושואל אותו משהו, עונה לו הלה: עגלה ושני סוסים חייבת לשלם כך וכך מכס, עגלה וסוס אחד חייבת כך וכך וכו' .כאשר חוזר בעל העגלה ושואל את שאלתו הראשונה שלא מענין המכס, מתרגז הממונה ומגביר את קולו בכעס: עגלה ושני סוסים חייבת כך וכך, עגלה וסוס אחד — כך וכך וכו'. שאלני חותני:— נו, איך מוצא הוא חן בעיניך ?
אמרתי לו:— איני מבין מה הניעך למנות חרש על המכס, וכי מה איכפת לך אם יענה גם לשאלות אחרות ?
לא השיבני חותני מלה, אלא נטלני בידיו והוליכני במרכבתו לגבול השני של העיר, ושוב הראה לי על יהודי:
הנה זהו פקידי הממונה פה על גביית המכס. הסתכלתי גם כאן במלאכת היהודי, והבחנתי שאינו חרש.
כל העובר בעגלה ושואלו כל מיני שאלות עונה הוא בנחת, אלא ,שבינתיים נוצר תור ארוך של עגלות הממתינות לסוך השיחה ולגמר תשלום המכס, וממילא מתרשלת מלאכתו של הממונה וגם נגרם היזק לבעלי־־העגלה שמחמת כך מאחרים לבוא לשוק־העיר למכור סחורתם.
שוב פנה אלי חותני ושאל:— נו, העודך מתפלא על שמניתי חרש כגובה־המכס?
סיים הרב את סיפורו:— דעו לכם רבותי! גם שנינו כאן, הגאון מאוסטרובה ואני, הננו כאותם שני ממונים. הוא, ר׳ מאיר־דן, דומה לאותו שלא היה חרש, מבקש לפתוח לבותיכם בדברי תורה וחכמה; ואילו אני, כאותו חרש — איני רוצה לשמוע כלום, כי הזמן קצר לי והמלאכה מרובה, אלא אחזור ואומר: עגלה ושני סוסים חייבת כך וכך, עגלה וסוס אחד חייבת כך וכך וכו'…
ולענינינו: מי שיש לו מאות דולרים יתן נא לישיבתינו כפי יכולתו, ומי שיש לו עשרות — יתן לפי יכולתו… אבל אנא לא להשהותנו בעבודת הקודש…
(רבי מאיר שפירא)