"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ל"ג, א')
ופירש בעל הטורים שכל הליכה והליכה היתה על פי ה'
כאשר עומדים בימי הדין ומתוודים על החטאים, על העוונות ועל הפשעים שחטאנו עווינו ופשענו, יש רבים הסבורים שהחטא 'גזלנו' אינו שייך להם. היעלה על הדעת למנות אותם עם פושעי ישראל, עם גנבים וגזלנים?! יבוא הסיפור דלהלן על מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל ויוכיח שלכל אדם מישראל יש עדיין מה להתוודות גם בנושא זה.
הזדמן לי פעם לראות את הסטייפלער צועד ברחוב רבי עקיבא בדרכו לביתו. והנה, כאשר היה צריך לחצות את דרכו ולהגיע לרחוב אחר, לא ניכנס דרך חצרות הבתים, למרות שהיה בכך משום קיצור-דרך, אלא האריך את פסיעותיו בצורה ניפרזת והמשיך ללכת בכביש הראשי, כדי לא להיכנס לחצר חברו שלא ברשות. אחד הדיירים ניגש אל מרן זצ"ל וביקש ממנו שיעבור דרך חצר הבית שבו התגורר, אבל הסטייפלער השיב שההסכמה שלו אינה מועילה כיוון שבמקרה זה הוא זקוק להסכמתם של כל השכנים, ועד שלא תינתן לו הסכמה זו, לא יוכל לעבור בחצר.
נתבונן נא: הרי השכנים היו מוכנים לשלם לאותו צדיק הון תופעות על מנת שייכנס לחצרם ויקדש שם את האוויר והאווירה! ולמרות הכל העדיף ה'קהילות יעקב' לשמור על פרטי ההלכה בדקדקנות רבה ולא לקצר את דרכו. .. הנה לנו ראייה שאין טובה הימנה, עד כמה יש להיזהר ולהקפיד על איסור גזל, גם אם לכאורה על פי כל הכללים יש לנו על מה לסמוך, ולמרות שלא צריך לחפש את ההיתר בנרות. כי מי שמחפש לעשות רצון ה' בשלמות, ימשיך לתור ולחפש אחר כל הצדדים וצדדי הצדדים, יתאמץ ללבן ולברר את ההלכה עד תומה ולסלק מעליו את כל התביעות.
מדוע לא ניכנס החפץ חיים לביתו
זה המקום לספר על החפץ חיים שכאשר חזר פעם מן הישיבה לביתו, הבחין שבני הבית בנו עבורו מדרגה כדי שיוכל להיכנס יותר בקלות. המדרגה הזאת גלשה בכמה סנטימטרים אל הרחוב. "לא אכנס לביתי עד שיסתתו את המדרגה באופן שלא יהיה בה כל חשש גזל", אמר.אותו צדיק, עמוד ההלכה של עם ישראל בדורות האחרונים, סירב בהחלטיות ליהנות מחשש גזל, למרות שהגזל היה מ…הפולנים.
באמצע הרחוב
גם על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד מסופר, שכאשר היה הולך בסמטאותיה העקלקלות של העיר העתיקה בירושלים, הקפיד לצעוד רק באמצע הרחוב ולא בצדדים. את הסיבה לכך הסביר הוא עצמו, זצ"ל.
"חוששני מגזל ראייה", אמר רבי יוסף חיים. "הרי משני צדדי הכביש יש בתים וחצרות, ואם אלך קרוב מדי לשפת הכביש, אני עלול להיכשל בעוון גזל".
קופסת הגפרורים נשמרה בארון
ונחזור שוב אל הסטייפלער. גם מתוך המעשה הנוסף שסיפר הרב על רבן של כל בני הגולה, ניתן ללמוד כמה גדלה מידת הקפדתו הגדולה בקיום רצון ה' עד תומו, ובבריחתו הגדולה מעוון הגזל כמפני אש לוהטת. הפעם מדובר על קופסת גפרורים קטנה.
היה זה כאשר תלמיד חכם מבני ברק שהגיע אל הסטייפלער לבקש ברכה, שכח את הקופסא בחדרו, ומרן זצ"ל רץ אחריו כדי לקרא לו, אבל כבר לא הצליח להשיגו, אם כי זכר את מראה פניו קופסת הגפרורים היתה מונחת בחדר במשך תקופה ארוכה מאוד, תוך שהגאון מבקש תדיר מבני הבית שישגיחו היטב אם האיש ההוא ניכנס שוב לביתו, כדי שיוכל לקיים מצוות השבת אבידה.
ויהי היום, והנה הוא בפתח הבית, ומי שלא ראה את שמחתו העצומה של אותו צדיק בעת שהתרומם ממקום מושבו כדי להשיב את האבידה לבעליה, לא ראה שמחה של מצווה מימיו. גם בני הבית העידו שמזה זמן רב לא ראו את אביהם בשמחה כה גדולה. שמחה על שזכה לקיים רצונו של מקום.
ועל כך אפשר להמליץ ולומר שגם הריצה אחרי המאבד היא בכלל 'מסעי בני ישראל', שכולם על פי ה'.
(טובך יביעו)