נדרים דף נח
האם חזיר שיהא מותר לעתיד לבוא הוא בכלל 'דבר שיש לו מתירין'?
דבר שיש לו מתירין
על הפסוק 'ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם' (שמיני יא ז), הקדמונים (רבינו בחיי פר' שמיני) מביאים מדרש שלעתיד לבוא החזיר יהיה מותר באכילה.
והביא הג"ר יהודה ארי' דינר ששאלו שלפי"ז כשנתערבה חתיכת חזיר ברוב, לא יועיל לו ביטול, כי זה דבר שיש לו מתירין [א"ה, והיינו אי נימא דישאר כמו שהוא עתה ואעפ"כ ישתנה דינו, אך ראה אוה"ח כאן דהדין לא ישתנה כלל כי התורה לא תשונה רק טבעו ישתנה להיות מעלה גרה, ולפ"ז לק"מ], ונהנה מרן הגראי"ל מאד מהשאלה.
והשיב הגראי"ל ע"ז ב' תירוצים:
א' כל הדין שדבר שיש לו מתירין לא בטל, הוא מדרבנן משום שאומרים לו עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, ומסתבר שרבנן לא אמרו את זה אלא כשיודע שלמחר או לזמן מסוים יהיה מותר, אבל ביאת המשיח שהוא דבר נסתר מאתנו, ואי אפשר לדעת עוד כמה זמן יבוא, מסתבר שלא נאמר ע"ז הכלל שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר.
ב', אותה חתיכת חזיר שנאסרה עכשיו לא תותר לעולם גם כשיבוא משיח, ורק מה שישחט אז יהיה מותר, ממילא חתיכה זו אין לה מתירין. והביא דוגמא לזה מה שדנו בגמרא (חולין יז.) לענין בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ, אם מותר. וברא"ש שם כתב נפקא מינה לנודר עד זמן מסוים וכו', והיינו שאף כשמשתנה הדין, מ"מ מה שנשאר מהזמן הקודם יש סברא שנשאר דינו עליו.
(כאיל תערוג – קובץ קול תורה תשרי תשע"ה)