נדרים דף מא
מדוע אמר החפץ חיים על עצמו שלא הגיע למדתו של הכלב?
והיה כל מוצאי יהרגני
והיה כל מוצאי יהרגני וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו" (בראשית ד, יג-טו)
פשוטו של מקרא – קין פחד שיהרג ע"י כל מוצאו, ולכן הקב"ה לקח אות משמו (אות ה') ושם על מצחו של קין כשמירה –לבלתי הכות אותו כל מוצאו (רש"י).
אך במדרש מובא פירוש נוסף ומעניין וזאת נראה מהסיפור והעדות שהעיד תלמידו של הגה"ק בעל החפץ חיים זי"ע – הגאון רבי משה יאיר אלכסנדרוב זצ"ל בספר "מאיר עיני ישראל":
דרכו של החפץ חיים היה בימי חודש אלול להתבונן בעולמו ולערוך חשבון הנפש על מעשיו בהתעוררות, ולפעמים היה בוכה ומתמוגג בדמעות. במוצאי שבת אחד שלפני הסליחות הראשונות שמעתיו מוכיח את עצמו בבכי וצעקה:
"ישראל מאיר! האם אינך מכיר טובה וחסד להקב"ה, שנתן לך שכל ובינה לסדר את הספר "חפץ חיים"??
האם מכיר הנך טובה על זה שהעולם לומד בספר "חפץ חיים"??
אם אינך מכיר זאת, הרי טרם הגעת למדת טובה שיש לו לכלב!"…
בבוקר – המשיך וסיפר תלמידו הנ"ל אזרתי אומץ, ושאלתי את החפץ חיים ביאור לדבריו האחרונים, והשיב לי: התורה מספרת "וישם ה' לקין אות", ואיתא על זה במדרש: "ר' אבא אמר 'כלב' מסר לו", טעם הדבר לפי המסופר שם, שהבל היה גבור מקין והתגבר עליו הבל תחילה והפילו ארצה להמיתו, והתחנן קין לפני הבל שירחם עליו ולא יהרגהו, ולאחר שהניחו קם עליו ויהרגהו. רואים אנו שקין היה לקוי במדת "הכרת טובה", שלא זכר חסד אחיו שחמל עליו כשהיה מסור בידו. והנה ידוע שהכלב מדתו להכיר טובת בעליו עמו בספקו מזונותיו המועטים, ועל כן הוא נאמן לבעליו ושומרו ביום ובלילה. ולפיכך מסר הקב"ה לקין 'כלב', שילווהו תמיד ויזכירהו מדת הכרת טובה…
ומכאן – המשיך החפץ חיים והסביר לתלמידו: לכל אדם לזכור תמיד טובת מיטיבו ולהכיר טובה להקב"ה על חסדיו עמו, שאם לא כן הרי הכלב כבר עדיף ממנו בזה…
(גליון פנינים)