נדרים דף לא
מה דינו של סיר חמאה שתרנגולת קפצה לתוכו?
קונם שאיני נהנה לבני נח
בשו״ת מהרי״ל דיסקין נשאל אודות מעשה שהיה, שדג אחד קפץ לתוך סיר של בשר, ולא היה בסיר ששים כדי לבטלו [ואפלו כשיש ששים, אינו ברור כל כך אם מותר באכילה, דספק גדול הוא אם בסכנתא אמרינן דבטל בששים, עיין בזה בפתחי תשובה יו׳׳ד סי׳ קט״ז סק״ג, ודרכי תשובה סי׳ קט״ז]. ומהרי׳׳ל דיסקין פסק שמותר לאכול הבשר, משום שדבר חי אינו מפליט ואינו בולע ע״כ.
הנה מה שכתב דדבר חי אינו בולע לעצמו, זה אתי שפיר, והסכימו עמו האחרונים בזה, משום שדבר חי כשמתאחד עם דבר שאינו ממינו, גופו וחיותו מתנגדים להתאחר עמו, ואינם נותנים לו ליכנס לתוך הגוף, וע״כ צדקו דברי מהרי״ל דיסקין דדבר חי אינו בולע.
אמנם מה שכתב שדבר חי אינו מפליט, דבר זה אינו ברור כל כך, וכבר היה מעשה בימי רבינו החתם סופר זצ"ל [עיין שו׳׳ת חת״ס יו״ד סימן צ״ד] שקפצה תרנגולת חיה לתוך סיר גדול שבישלו בו חמאה, ושאלו לגאון אחד מהולל מאוד [ומביא שם הרב גשטטנר ידיעה שהגאון המהולל הנ"ל היה בעל ההפלאה זצ"ל, רבו של החתם סופר וזו היתה השאלה הראשונה שנשאל בתור רבה של פרנקפורט], מה הדין בכהאי גוונא, ואמר להם, שאין תקנה לדבר ואפילו למכור לגוי אסור, דאסור בהנאה משום בשר בחלב.
שאלו אותו, ילמדנו רבינו, הרי קיי״ל דבשר עוף בחלב אינו אסור בהנאה, ורק בשר בהמה בחלב אסור בהנאה. והשיב להם הגאון על אתר, שאף על פי כן, אסור למוכרו לגוי, משום שאחד משבעה מצוות בני נח הוא אבר מן החי (סנהדרין נו.), וכאן שתרנגולת חיה קפצה לסיר של חמאה, הרי החמאה בלעה טעם מהתרנגולת שהוא אבר מן החי, ואין הכי נמי דמצד בשר עוף בחלב מותר בהנאה למוכרו לגוי, אך מצד אבר מן החי אין למוכרו לגוי, שכן אף העכו"ם מצווה על לאו זה, ע״כ המעשה.
וכותב החתם סופר שאע״פ שמתחילה לא חשב אותו גאון לפשוט הנדון מטעם האחרון, מכל מקום כדי להצילו מכיסופא שלחו לו מן שמיא תוך כדי דיבור תירוץ קולע.
על כל פנים, חזינן שדבר חי ג״כ מפליט, שהרי התרנגולת שהכניסה האיסור של אבר מן החי לתוך החמאה, והרי היתה התרנגולת חיה.
ומהרי׳׳ל דיסקין כתב שדבר חי אינו מפליט, ואינו מביא את החתם סופר.
[דברים ערבים – שיחות מלוה מלכה, ח"א, עמוד ק', מהגה"צ ר' נתן גשטטנר זצ"ל]