נדרים דף כז
כיצד ה'רוקח' הציל את את יהודי עירו מגירוש?
או שעכבו נהר
בימי רבי אלעזר הרוקח זצ"ל מאמסטרדם בעל "מעשה רוקח" ארע מאורע נורא –
העיר אמסטרדם ישבה על שפת נהר גדול, וסכר מים אדיר ממדים הגן עליה מפני שיטפונות. באחת השנים ביום תענית אסתר צפו על פני המים רבבות דגים, שבראשם היו כמין קרנים חזקת, ובאמצעותן הם החלו לדפוק על הסכר בעצמה כזו, עד שנראה היה שבתוך זמן מועט הוא יקרוס וכל העיר תשטף בימי הנהר.
שלח המלך לקרוא לרב הקדוש והזהירו, שאם לא יסורו הדגים מהנהר יוציא המלך כתב גרוש לכל היהודים. ענה לו רבי אלעזר: "בכוחי לקבל על עצמי את המשימה להסיר את הדגים מן הסכר, אלא שיש לי תנאי אחד – על המלך לממן מקופת הממלכה יין לרוב עבור יום הפורים שיחול למחרת, והיהודים ישתו כאות נפשם ללא מעצור".
זעם המלך למשמע הבקשה וקרא: "מורד במלכות אתה! אני מבקשך להתפלל ולצום, ואתה מבקש ממני לתת לבני עמך להשתכר ביין המלך על חשבון קופת הממלכה?!".
ענהו רבי אלעזר: זהו התנאי שלי להסכם שביקש המלך. אני לא ביקשתי הסכם כזה, כל כולו הגיע על פי רצון המלך".
המלך שמע את דבריו, התרכך ואמר: "הנני מסכים לעשות כדבריך, אבל דע לך, שאם תוך שלושה ימים לא יסורו הדגים, יעזבו היהודים את כל ממלכת הולנד לצמיתות".
למחרת עם שחר הוצבו ברחובות העיר חביות גדולות מלאות יין, והעיר אמסטרדם צהלה ושמחה בטוב לב ובמשתה. השמחה גאתה עד השחקים, עד שלא היתה זכורה שמחת פורים באמסטרדם כאותה שמחת פורים.
לקראת ערב, בשעת סעודת היום, הגיע שליח מבית המלך לביתו של ר' אלעזר, והודיע לו שכל הדגים נסוגו מן הנהר, והעיר ניצלה.
חביבה מצוה בשעתה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, כמו שכתוב: "שומר מצוה שומר נפשו" (משלי י"ט, ט"ז) – שומר מצוה שלא יעזבנה, שומר נפשו מן המיתה.
(אריה שאג חנוכה)