נדרים דף כה
כיצד הגיב הגר"ח מבריסק לקריאה לדאוג לציצית ותפילין לפליטי המלחמה?
ציצית
דאגה לדברים נצרכים
בימי מלחמת העולם הראשונה נעקרו הרבה יהודים במזרח אירופה ממקומות מושבותיהם, ורבבות משפחות נאלצו להתגורר בבתי זרים או במוסדות ציבור, בתנאים קשים מנשוא. באותה שעה נתגלה הלב היהודי החם, העומד לימין אחים במצוקה במידת האפשר, ובערים רבות הוקמו ועדים מיוחדים, שהגישו עזרה לפליטים המסכנים, שנשארו ללא קורת גג לראשם.
בימים ההם נתכנסה בעיר ״בריסק״ אסיפת רבנים וראשי קהילות, כדי לדון על הגברת העזרה לפליטים הרבים, שמילאו את שכונות העיר, וממש רעבו ללחם במשך ימים ושבועות. קם אחד הרבנים וקרא באזני המתכנסים: ״מדוע אנו נותנים את דעתנו על כך, שאין די מזון ומחיה להמוני אחינו ואחיותינו עקב מצוקות המלחמה העוברות עלינו, ואיננו דואגים באותו מרץ, לספק לכל משפחה תשמישי קדושה נחוצים, כגון ציצית ותפילין״?
תיכף ומיד היסה מרן הגר״ח זצ״ל את הדובר, וביטל את דבריו של אותו רב, באמת ״כל הציבור המכונס כאן יכול לצאת ידי חובה בזוג תפילין אחד, אך ודאי שאין להשביע המון רב בכיכר לחם אחד״…
(עובדות והנהגות לבית בריסק ח"א)