נדרים כב
כיצד הגיב הגר"מ פיינשטין כשהיזיקו את ה'כתב יד' שלו?
שנאמר והסר כעס מלבך
אספרה לדור עובדא ידענא מהגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זי״ע בעל שו״ת אגרות משה, אשר שמעתי ממחותני הג״ר אלעזר יונה גינזבורג שליט״א, והכי הוה עובדא:
בשבועות הקיץ שהה רבי משה במחנה קיץ (קעמ ) יחד עם תלמידי הישיבה, וכדרכו היה שקוע כל כולו בעמל התורה ובירור וליבון הלכתא, ולצורך כתיבת החידושים היה הגאון משתמש בעט סופר, כדוגמת הימים הקדמונים, שהיה כותב בקנה או נוצה, ולפניו קסת עם דיו שבה היה מטביל את הקולמוס בדיו ומעלה חידושי ועל הגליון.
באחד הימים כשהיה יושב וכותב חידושיו, ולפניו על השולחן היו שלשה דפים כתובים מחידושיו שזה עתה העלה על הכתב, והניחם שם להתייבש, והנה שלשה בחורים שהיו חפצים לראות מה כותב הגאון נדחקו ליד השולחן להביט בכתבים, ומחמת שדחפו זה את זה נהפך הקסת ונשפך הדיו על הדפים הכתובים, ונשחת מראיהם לגמרי, והבחורים בראותם מה עוללו לפרי יגיעתו של גאון הדור שנמחק מה שהעלה וחידש, נבהלו מאד מקפידתו, וברחו ונמלטו על נפשם…
המשגיח בראותו שלשה בחורים נסים על נפשם, ציוה להם לעצור, וחקר אותם על מה ולמה הם רצים, ובמר נפשם הודו שהם אשר שפכו את הדיו על חידושי ושל האגרות משה, וציוה להם המשגיח לגשת להגאון ולבקש הימנו מחילה.
נגשו שלשת הבחורים עם המשגיח כשהם פוחדים ורועדים מהקפדת הגאון האגרות משה, וביקשו הימנו שימחול להם על ששפכו את הדיו, ומיד ענה להם הגאון בניחותא הנני מוחל לכם במחילה גמורה.
והוסיף ואמר בנחת ובלי שמץ של קפידא: בחורים אינם צריכים להיות סקרנים כל כך…
והתפלא מאד המשגיח מהיכן שאב הגאון את הכוחות הללו, שלא נראה עליו שום רוגז וכעס אחרי שהשחיתו לו את הדפים מכתבי חידושיו היקרים לו מכל הון, ואיך נשאר בשלוות נפשו ולא הקפיד.
והשיב לו הגאון בתמיהה, מה הפליאה, הרי כבר עשרות שנים שהנני עובד על עצמי שלא לבא ליד יכעס, ואל יצר לאדם לעולם.
(בדידי הוה עובדא)
כיצד הגיב הגר"מ פיינשטין כשהיזיקו את ה'כתב יד' שלו?
ישר כח!
חזקת אותי, בעז"ה אספר זאת בשולחן שבת בל"נ
ממש סיפור מחזק לשמוע על תוצאות של עבודת המידות, לדעת שעבודה מביאה תוצאות.