נדרים יד
מדוע הרה"ק רבי ישעיהל'ה מקרסטיר לא הלך לישון?
קונם שאני ישן
סיפר הגאון רבי שלמה זלמן פרידמן – אב"ד טענקא זלה"ה: היתה תקופה שאבי זלה"ה התגורר בביתו של רבינו רבי ישעיהלה מקרסטירר עפ"י בקשתו של רבינו שישהה אצלו תקופה. לילה אחד ישן בחדרו של רבינו ועשה את עצמו כאילו הוא ישן מפני שרצה לדעת ולראות את עבודתו בקודש של רבינו.
והנה רבינו נכנס לישון במיטתו ולאחר זמן התעורר משנתו, והסתכל לראות מה שלום אורחו וראה שהוא עדיין ישן במיטתו וחשב שהוא רדום, התחיל לדבר לעצמו ואמר בזה"ל: "ישעיה, גראביאן בלייבט נראביאן, האסט דיך אנגעגעסן, האטט דיך געלייגט שלאפן, אגדע ־ רע אידן שטייען אויף לערנען אח דו שסייסט אויף ווייל דו ווילסט טרינקען", [ישעיה, עבד נשאר עבד, אכלת, וע"י כך הרדמת את עצמך, יהודים אחרים קמים ללמוד, אבל אתה נשאר ער כי אתה רוצה לשתות"] וקם ממטתו והלך בחדרו הלוך וחזור ושפתותיו מרחשות, לאחר זמן מה ישב ושתה.
ואחר כל זה המשיך ואמר "הלא יש כאן אברך ואני מתבייש לחזור למטתי" והתחיל לומר תהלים בבכיות משך זמן רב. וסיים אבי ששכב על המטה אז בפחד גדול בראותו את גודל עבודת הקודש של רבינו.
(הגדת קרעסטיר – גדול בישראל)