נדרים ה
מדוע סירב הגר"י צדקה לסיים לשתות את כוס התה?
ושאני טועם לך אסור
הרה"ג רבי יהודה צדקה זצ"ל זהיר היה מאוד בכבוד בית הכנסת ובית המדרש, ולא היה טועם מאכל שם, בלתי אם היה לצורך לימודו. פעם אחת כשלמד בבית הכנסת הגישו לפניו כוס תה ולגם עד חציו וסיים לימודו.
אמרו לו: "יסיים נא הכוס כולו", התנצל וענה: "כבר סיימתי לימודי ואין לי היתר לשתות יותר. עד כה שתיתי על מנת שאוכל ללמוד וכעת שאני הולך לדרכי למה אשתה?". אמרו לו: "אדרבה, ישתה וילמד עוד". הפטיר: "וכי זו מדה, ללמוד בשביל לשתות? להיפך, יש לשתות בכדי שנוכל ללמוד"… ודו"ק היטב.
ואף גם זאת: בהיכל הכולל לאברכים בישיבת 'פורת יוסף' לא עמד ארון קודש, והיה נראה כעין אולם רגיל. פנו, לכן, אל רבינו בהצעה להעמיד שם ארון עם ס"ת, כדי שהמקום יקבל צורה של "מקדש מעט" – וסרב, אמר: "כיון שיש אברכים שרגילים לעשן בהיכל, יש בזה סרך של בזוי בית הכנסת". וכאשר אי-מי הציע להעמיד ארון קודש ריק, בלי ספר תורה, הצטחק ואמר: הרי זה "מיחזי כשיקרא", כי הבריות יחשבו שיש ספר תורה בתוכו.
(מתוך 'וזאת ליהודה')