כתובות קי
מדוע הכריע הגראי"ל שטיינמן על קבורה בבני ברק?
הכל מעלין לארץ ישראל
סיפר הרה"ג רבי יוסף מאיר מעשה שהיה אצל הרה"ג רבי משה אריה במברגר, רבה של קהילת מץ בצרפת, שחלה במחלה אך התגבר עליה ונתרפא ולאחר שנים המחלה חזרה והוא נפטר בפתאומיות.
בני משפחתו ותלמידיו התלבטו היכן לקבור אותו.
אחיו טענו שצריך לקבור אותו בבלגיה כיוון ששם אביו קבור וזה בעצם קברי אבות; הקהילה במץ טענה שהיות שהוא שיקם את בית העלמין במץ, והביא לכך שגדולי ישראל השאגת אריה ועבודת הגרשוני ועוד רבנים ינוחו על משכבותם בצורה מכובדת ושיקם את המצבות, מן הראוי שיקבר על יד גדולי ישראל הקבורים שם.
בניו לעומת זאת טענו, שהיות וחלקם גרים בארץ ישראל, והרי הכל מעלין לארץ ישראל ולירושלים, לכן מן הראוי שהוא יקבר בארץ ישראל.
כיון שהיה ויכוח לגבי מקום הקבורה הוחלט לשאול את מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל.
הבנים העלו את האפשרויות למץ, בלגיה או ירושלים, והאפשרות האחרונה היתה לקנות קבר בבני ברק. שאל הגראי"ל את המשפחה: מה רע בבני ברק?
למעשה זו היתה האפשרות שהכי פחות נלקחה בחשבון כיון שבשלושת המקומות האחרים יש מעלה, ופה לא היתה מעלה מיוחדת.
אמנם לאחר שכך אמר להם – בני ברק – הם הלכו למשרדים של פוניבז' לקנות חלקה וכאשר הקלידו את הפרטים של הנפטר במחשב, גילו לתדהמתם שהוא קנה חלקת קבר בבני ברק כיון שהוא חשש שלא יתאושש מהמחלה.
התברר שהוא חשש שאם יספר על קניית הקבר הדבר יגרום לצער ודאגה בקרב בני משפחתו ולכן שמר את הדבר בסוד, וסבר שאם מצבו הבריאותי יתדרדר הוא יספר לבני משפחתו, אך כיון שנפטר משבץ מוחי הוא לא הספיק לספר לבני משפחתו על קניית הקבר בבני ברק. המשפחה התפעלה מאד, ובנו סיפר את הסיפור בהלוויה ואמר, הרי אדם שקנה לעצמו קבר סימן שרצונו להיקבר שם ומצוה לקיים את דברי המת.
(כאייל תערוג – אמונה שלמה דברים)