כתובות פט
מדוע לקח הגאון ר' איסר זלמן מלצר לחתנו את הגאון ר' אהרן קוטלר?
וכתב לה ספר כריתות
הגאון הצדיק רבי איסר זלמן מלצר זצ״ל, לקח לו לחתן את הגאון הצדיק רבי אהרון קוטלר זצ״ל. מסופר כי שמע עליו מהגאון הצדיק רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ״ל. ומעשה שהיה כך היה, ר מאיר שמחה היה בישיבת סלבודקה לביקור. הוא השתעשע עם הבחורים בלימוד ותוך כדי הדברים הזכיר קושיא אחת של הגאון רבי עקיבא איגר זי״ע ותוך כדי דיבור ענה ה׳׳עילוי השרשובער" (ר אהרון קוטלר) תשובה חריפה. הגאון מדווינסק התפעל מאד מהתשובה, ומסר את הדברים לרבי איסר זלמן. הנ״ל לא איחר ונסע מיד לסלבודקה לגמור את השידוך עם אותו עילוי שהיה אז בסך הכל בן שש עשרה שנים.
מה היתה קושיית הגרעק״א ותירוצו של ר אהרון?
התוספות בכתובות (דף פ״ט ע״א. ד״ה מיגו) כתבו כי אשה אשר טוענת שבעלה גירשה, ואשר על כן תובעת כתובתה, ואילו הבעל מצידו מכחיש וטוען שלא גירשה מעולם. ולכן אין הוא חייב לה כתובתה. אבל מודה שחייב לה מזוגות כי לטענתו היא עדיין אשתו. בכל זאת. אין כאן דין של ־מודה במקצת", מכיוון שהיא תובעת כתובה והוא מודה במזונות. יש כאן את הדין של: "טענו בחטץ והודה לו בשעורים" שאין בזה שבועת מודה במקצת
והקשה הגרעק־א: הרי הרי״ף בחיבורו פסק. שכאשר אדם גירש את אשתו. ועדיין לא נתן לה את כתובתה, עדיין רובץ עליו חיובו במזונותיה. כאילו היא עדין אשתו, ורק משיפרע את חובו, ויתן לה את כתובתה, רק אז נפטר ממזונות. ולפי דבריו. יוצא איפה שאין האשה תובעת רק את כתובתה מהבעל, אלא הרי היא גם תובעת את מזונותיה והרי הוא מודה במזונות. אם כך, זה דומה לדין של טענו בחטין ושעורים והודה לו בשעורים, וכאן כבר הדין שאכן יש את שבועת מודה במקצת? כך הקשה הגרעק״א. ונשאר בצ״ע.
והשיב העילוי השרשובער בחריפות: ברגע שהאשה טוענת כלפי בעלה שגירשה, והבעל יודע את האמת שלא גירשה, הרי היא כמורדת. ואין לך מורדת גדולה מזו, והמורדת מפסיקה לקבל מזונות מיד. במילא יש כאן תביעה רק על הכתובה ולא על המזונות וחוזר הדין של טענו חטין והודה לו בשעורים.