כתובות לז
האם אפשר לקיים 'עד דלא ידע' ע"י 'ואהבת לרעך כמוך'?
ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה
מהפסוק ״ואהבת לרעך כמוך׳ (יט, יח) לומדת הגמרא (כתובות לז:) שחייבי מיתה בסייף אין להמיתם באמצעות קופיץ ממול עורף, שכן אמרה תורה ״ואהבת לרעך כמוך״, ודרשו חז״ל: ״ברור לו מיתה יפה״. ומפרש רש״י, שהכוונה שימיתוהו בסייף מצד הסימנים, כדי שימות מהר. זוהי ״מיתה יפה״.
אך מנין לנו שמי שהתחייב מיתת בית־דין מוגדר כ״רעך״?
ב״שיטה מקובצת״ פירש בפשטות: ״רעך״ כולל הכל, אפילו רשע שהתחייב מיתה. פירוש נוסף, מפתיע במקצת, מובא שם בשם הרמ״ה: "רעך" רומז על רוע, ובא הכתוב לומר שאפילו הרעים שבך, אלו שבעוונותיהם התחייבו מיתה – ברור להם מיתה יפה!
(כמוצא שלל רב ויקרא יט יח – שיטה מקובצת שם)
מסופר, ששנה אחת בעת משתה היין אצל הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע נדחק בחור אחד בכל כוחו כדי לקבל משקה.
פנה ואמר לו הרבי: מדוע אתה דוחף את האחרים ולא תקיים "ואהבת לרעך כמוך"?
והיות שאותו בחור היה בגילופין, שינס מתניו והשיב: אמנם ואהבת לרעך כמוך אקיים טוב מאד, אך איככה אקיים "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" אם לא אדחק לקבל משקה, וכי מתוך שתיית חבירי אשתכר אנכי?
ענה לו הרבי: שמע נא, וכי כתיב חייב איניש "להשתכר" בפוריא, והלא כתיב "לבסומי", להיות מבושם ולהתעלות, וממצות ואהבת לרעך כמוך יכולין להתבשם ולהתרומם לדרגה גבוהה מאד מאד, עד שמתוך דביקות עצומה בהקב"ה בתשוקה נפלאה שוכחין כליל מעולם הזה ואין יודעין בין ארור לברוך…
(גליון פנינים)