כתובות טז
מה יחסר לאדם אף אם יראו לו את צבא השמים?
כיצד מרקדין לפני הכלה
על דברי הגמ' בכתובות (טז, ב) כיצד מרקדין לפני הכלה, אמר הגראי"ל שטיינמן: בקובץ שיעורים דייק שמשמע שעיקר השמחה לשמח את הכלה, ומהגמרא בברכות לא משמע כן, ועל כן כתב שהכל בשביל החתן לשבח את מקחו. ולכאורה משמע מכאן שאין מצוה לשמח את החתן בדברים אחרים כגון במעלותיו, והטעם הוא כי אין זה שייכות לשמחת הנישואין, ועיקר השמחה הוא לשמח בענין הנישואין דהיינו במה שקנה מקח טוב, לכן משמחין אותו במעלותיה, כיון שהוא הקונה המקח ולא להיפך. אמנם הראוני שבפרקי דרבי אלעזר (פט"ז) מבואר שצריך לקלס את החתן במעלותיו
(אילת השחר כתובות טז:).
הנה דרכו של עולם, שכל חתן רוצה שישתתפו אחרים בשמחתו, ואע"פ שהוא בלא"ה שמח ומה צריך שישמחוהו, אלא שזה טבע האדם שאינו יכול לשמוח עם עצמו כראוי, ומוכרח שאחרים ישתתפו עמו בשמחתו, דאדם אינו יכול לשמור רגשותיו בעצמו, וזה כעין מש"כ השב בשמעתא בהקדמה [צ"ל רבינו יהודה כהן, אחיו של בעל קצות החושן, בהקדמה ל"משובב נתיבות"] בשם הר"י מוסקאטו 'דאם היה אפשר לאדם לעלות השמימה לראות בצבא מעלה, סדרם וישרם, לא היה מתענג בהשגתו עד שובו הנה לספר לחבריו את המראה הגדול ההוא וכו" עכ"ד. והקב"ה עשה כך בשביל שאנשים ירגישו קשר זה עם זה.
(אילת השחר וישב לז, לה)