יבמות צ
על איזו עזות הציץ מכפר?
על מה הציץ מרצה?
״ועשית ציץ זהב טהוד ופתחת עליו פתוחי חתם קדש לה׳״ (שמות כח, לח) ה״חתם סופר׳ מבאר, אמרו חז״ל (ערכין טז.) הציץ בא לכפר על עזות פנים דכתיב ״ומצחך נחושה״. ישנם פעמים שצריך האדם להיות עז פנים, כמו שאמרו (באבות) ״הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים״, וכפי שאמרו חז״ל (ביצה כה:) שבעם ישראל יש מידה מיוחדת שהם עזים שבאומות, ולכן ניתנה התורה דווקא להם. וזה רמזה התורה ״ועשית ציץ זהב טהור״ ותכתוב עליו ״קודש לה׳״, לומר שתהיה מדת העזות – קודש לה' ולא לדבר רשות.
על-פי דבריו ביאר בנו ה״כתב סופר״ את המשנה (באבות פ"ה מ"כ) ״עז פנים לגיהנום ובשת פנים לגן עדן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך״, ולכאורה לא מובן מה כוונת התנא כאן במשנה באמצע הפרק להתפלל על בנין בית המקדש? אלא, כיון שאמר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים, ומזהיר על העזות שהיא לא לש״ש ואמר עז פנים לגיהנם, הנה אדם שמעיז פניו ועומד נגד הפושעים ומורדים בתורה, לפעמים יכשל במידה זו גם לדבר עבירה מרוב ההרגל, נמצא שהעזות הגם שהיא לשם שמים – מסוכנת, ובשלמא בזמן שבית המקדש קיים היה הציץ מרצה על עזות שהיא לא לש״ש אבל כשאין בית המקדש קיים מה נעשה, לכן סיים מיד ואמר יהי רצון שיבנה ביהמ״ק במהרה בימינו – ויכפר לנו על עבירה זו.