יבמות לו
חזקה על מכירת ביצים בבנין מגורים
המחלק נכסיו על פיו
שאלה מעשה שהיה: אחת השכנות בבנין החלה במכירת ביצים בשכונתה, היא ניהלה את העסק ללא פרסומת גדולה אלא פרסמה בין השכנות על המכירה, וכמות הביצים שמכרה היתה בהתאם.
באחד הימים סיפרה המוכרת לשכנתה שגרה עמה באותו קומה כמסיחה לפי תומה, שמכירת הביצים היא כאב ראש גדול, אנשים דופקים בכל שעות היממה, וההכנסה היא קטנה ולא מצדיקה את הכאב ראש, השכנה אמרה למוכרת אולי תתנו לי את הזכות למכור את הביצים, כי אני נהנית מעבודות כאלו, ולא איכפת לי מהכאב ראש.
השיבה המוכרת, כי היא מוותרת לה על הזכות, והיא רשאית לפתוח עסק זה, אולם היא מתנה בכך, שאם תרצה להשיב את המכירה לביתה לא תעכב בידה, ומיד תחזיר לה את הזכות, כלומר שהמוכרת השניה תפסיק את המכירה לטובת המוכרת הראשונה.
השכנה השניה פיתחה את העסק מאד, היא השקיעה בפרסום המכירה בכל השכונה, וכמות מכירת הביצים גדלה באופן משמעותי, כמו כן היא נהלה משא ומתן עקשני עם הספקים והורידה את המחיר באופן משמעותי, וממילא העסק נהיה מאוד רווחי.
לאחר כמה שנים הגיעה השכנה הראשונה ואומרת שהיא רוצה לפתוח בחזרה את המכירה, ודורשת שהשכנה השניה תעמוד בהסכם שהעסק יחזור אליה, מאידך טוענת השכנה השניה ש'המוצר' שקיבלה אינו 'המוצר' שהיא מחזירה כי היא פיתחה זאת מאד, ואם מקודם המוכרת הראשונה הייתה מרוויחה מאתיים שקל לחודש, כעת הרווחים השלישו את עצמם, והכל כתוצאה מהפרסומת שהיא עשתה, ולכן התנאי הראשון בטל ומבוטל, כי לא יתכן שכעת השכנה הראשונה תהנה מההשקעה העצומה שהיא השקיעה, הן בפרסום המכירה, והן בהורדת המחיר אצל הספקים.
יש לציין ששתיהן מודות, שאין מקום לשתי מכירות ביצים באותו קומה?
השדי חמד (מערכת חזקה במצוות סימן ה אות א) שדן על ש"ץ שהיה מוחזק להתפלל מוספי ראש השנה ויום כיפור, ובגלל שלא היה לו להתפרנס בעיר, עזב לעיר אחרת, ומינו ש"ץ אחר, ולאחר חמש שנים חזר לעיר, ורוצה לחזור לחזקתו, ויעו"ש שכבר דנו בזה גדולי האחרונים, שאין הראשון חוזר מכמה טעמים, א. שדווקא אם הראשון עזב באונס חוזר לחזקתו, ואונס ממון לגבי מצוה לא חשיב אונס, ובפרט שכבר עקר דירתו כמה שנים ודאי כבר התייאש מחזקתו, וכמו שכתב מהראנ"ח דבנתייאש אבד חזקתו. והשדי חמד הוסיף מדיליה שלפי דברי התוס' הנ"ל כיון שכבר עזב כמה שנים, אין הראשון חוזר, יעו"ש.
לאור זאת, אולי גם בענייננו כיון שעברו כבר כמה שנים מאז שהראשונה עזבה את המכירה, אין הראשונה חוזרת לחזקתה הראשונה למרות שהתנתה.
אמנם נראה שיש לחלק בכמה אנפין, א. דברי התוס' נאמרו כשעזב את המשרה באונס, אבל כשעזבה את המכירה ברצון, והתנתה שתוכל לחזור כשתרצה, גם התוס' יודו, שהראשון חוזר לחזקתו.
ב. דברי התוס' נאמרו במינוי של כלל ישראל השייך לכלל, וכולם התרגלו לכהן גדול מסוים או לחזן מסוים, ואינם רוצים לשנות, וכל זמן שעברה רק תקופה קצרה שעדיין לא התרגלו לשני, הראשון חוזר, אבל בתקופה ארוכה שכבר התרגלו לשני אין הראשון חוזר, אבל בעניני ממונות לא שייך זה.
ומה שטוענת המוכרת השניה שפיתחה מאד את המכירה, ופירסמה מודעות על המכירה, ואין זה המכירה הקודמת, טענתה אינה צודקת, כי מי ביקש לה לפתח את המכירה, המוכרת הראשונה יכולה לומר לה, לי די במכירה הקודמת, ואת זה אני רוצה בחזרה, וכי בגלל שפיתחת את המכירה, אני צריכה להפסיד את זכותי במכירה הראשונה.
לסיכום: המוכרת הראשונה חוזרת למכירה, ואולי משום מהיות טוב, טוב שתתן לה קצת ממון, על ההשקעה שהשקיעה בפרסום המכירות.
(חשוקי חמד יבמות לו.)