לפעמים אין פתרון
נכנסה קבוצת בחורים מישיבה שהתלקחה בה מחלוקת, ובאו לפניו כדי שיסיים את המחלוקת ויכבה את השריפה. רֶבּ אהרן-ליֵבּ שתק זמן ממושך. הם קיבלו עזות פנים ואמרו שהם לא יצאו – "עד שראש הישיבה יבטיח שיטפל בעניין".
רֶבּ אהרן-ליֵבּ כדרכו, מחל על עלבונו, המשיך בשתיקה מועטת, ואז אמר להם: 'אתם עדיין צעירים, וחושבים שלכל בעיה יש פתרון, ואני אומר לכם שזה לא כך בחיים. יש בעיות שאין להן פתרון, והמקרה שלכם הוא דוגמא לזה'.
קמו ויצאו, בכבוד ובדרך ארץ.
צדיק נגלה ולא צדיק נסתר
מחמת הנעימות להיות בצלו, היו לפעמים מתישים בשאלות ערטילאיות או שאלות של מה בכך בענייני רוח, העיקר כדי לדבר ולשוח כמה דקות עם הרב שטינמן. גדול הדור התאזר בסבלנות, כדי להנעים לאותם יראי השמים החפצים בקרבתו וזה מרומם אותם ומטיב להם, וכדי להתחסד בכל דרך אפשרית, להחיות לבבות לקרבם ולחבבם. הוא ראה בכך מצוות חסד.
אברך התיישב בחדרו ליד שולחנו והשמיע מרעיוניו במצוות 'הצנע לכת עם אלוקיך' (ואמר בשם מרן הרב שך ש'סכין השחיטה של הרוחניות' היא החיצוניות והפרסום). לאחר מכן שאל אותו פלוני: האם באמת נכון המושג של 'צדיק נסתר' ואם יש לזה מקור בש"ס, ועוד אמר: יש מקשים, וכי יש צדיק לא נסתר, הרי כל צדיק הוא נסתר במידה רבה, כי עיקר צדקותו היא בקרבו פנימה נסתרת מבני אדם.
רֶבּ אהרן-ליֵבּ שמע בחיבה אבל לא השיב.
"אז אשאל שאלה אחרת" אמר הפלוני: "האם יש מושג של 'נסתר במקצת' – על חלק ממהותו, כגון שיידעו עליו שהוא גאון בחלק הנגלה של התורה, אך לא יידעו שהוא גדול גם בנסתר ובכך הוא מצטנע?" (וכוונתו הייתה לרמוז לגבי רֶבּ אהרן-ליֵבּ עצמו).
רֶבּ אהרן-ליֵבּ בסבלנותו לא השיב ישירות על השאלות, אבל כדי לא להשאיר אותו ללא יחס כלל, אמר לו בדרך צחות: "בדורנו יש כאלו דברים של הצטנעות ונסתר, רק להיפך: שלפי הגלוי, חושבים עליו שהוא צדיק ותלמיד חכם, אך בנסתר אינו כך, שלאמיתו של דבר אינו תלמיד חכם כלל"…
האברך יצא מרוצה.
"תולה ארץ על בלימה"
להלן תמליל הקלטה של יהודים שהתכוונו לטובה, אבל הטריחו את 'גדול הדור' (והיו כאלו ללא הרף):
חוה"מ סוכות תשע"ה. נכנס יהודי מירושלים (שהיה נראה שמרן מכירו): "למעלה משלשים יום שלא ראיתי את ראש הישיבה, לכאורה אפשר לברך 'שחלק מחכמתו', רק לא נהיגין גבן". – אמר האיש.
מרן: "אני אדם קטן. קטן בהכל, הגוף קטן, והכל קטן"…
נכד שהיה בחדר, ניסה להפיג את המתח שנוצר בעקבות תשובתו של מרן, ואמר: "אבל הנשמה גדולה….".
מרן: "נכון, הנשמה חלק אלוק' ממעל".
הסיט מרן את הנושא והחל לדון: "מה הפירוש 'כשם שזכיתי לישב בסוכה זו כן אזכה לישב בסוכת עורו של לויתן', הלא עורו של לויתן פסול לסיכוך".
היהודי דיבר גם הוא משהו בעניין 'סוכת עורו של לוויתן'. אמר לו רֶבּ אהרן-ליֵבּ: הגר"א בספר אבן שלמה פרק י"א מביא שהכוונה לשמחה שאין למעלה הימנה. והרי מובן לך בוודאי ש'סעודת לוויתן' אין הכוונה שיאכלו פישעלע'ך (= דגים), וכי אנו מצפים אלפי שנים לסעודת דגים פישעלעך טעימים?!
אחז רֶבּ אהרן-ליֵבּ בידו של היהודי מירושלים, ואמר לו: "בני אדם לא מתחילים להבין את גדלות התורה: רבי שמעון שקופ זצ"ל אמר פעם איזו סברא טובה ל'בעל הבית', ואותו יהודי התפעל מאד מהסברא עד שקרא בהתפעלות ואמר: הנה אני רואה כאן איך שהתורה ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים. נענה רבי שמעון שקופ ואמר: משל לאחד שנסע ברוסיה כעשר עשרים ק"מ, נעמד ואמר הנה אני רואה שרוסיה היא מדינה גדולה"…
היהודי קד קידה ויצא.
טרדנים בתמימות
בן תורה "חכם" אמר למרן בתמימות: "שמעתי שמועה כי הרב אלישיב אמר שיש לרב שטינמן רוח הקודש, אבל מה שידוע לי ממש מכלי ראשון הוא, שהרב אלישיב אמר ש"הרב שטינמן הוא חד בדרא וכי אין כמותו".
מרן בענוותנותו ואורך רוחו הטהורה, התייחס אליו, והגיב (לשני אברכים שעמדו לידם): "באחת העיירות הסתובב משוגע, אמרו עליו שם בעיירה שהוא חד בדרא… כלומר, חד בדרא, רק השאלה במה"…
אחר כך ביקש היהודי ברכה לילדיו: 'שיהיו תלמידי חכמים'.
"תלמידי חכמים הלוואי, ושיהיו יראי שמים ותלמידי חכמים. תדע, בלי יראת שמים גם תלמיד חכם לא טוב (שבת דף ל"א) אז שיהיה ירא שמים ותלמיד חכם".
'במה' bama.org.il