בשבוע שעבר היינו בחוץ לארץ במסע לציון החפץ חיים זי"ע. הגיע לשם יהודי מגריברלטר (באירופה) שמוסר שיעור ב׳דף היומי בהלכה׳. וסיפר איך הוא התחיל:
הוא הוצרך לעבור ניתוח, ומניתוח – כל יהודי רוצה לצאת בריא… מה אני מקבל על עצמי? חשב. אני למדתי במיר, ובמיר הרה״י הג״ר נתן צבי פינקל זצ"ל היה אומר כל הזמן, שהדבר הכי יקר בעולם ושאפשר להשיג אותו הכי הרבה – זה זמן. בא תראה איך אתה דוחס בתוך הזמן שלך עוד ועוד ועוד, אתה יכול כ״כ הרבה להספיק בזמן.
אבל מה אני עושה? חשבתי, הרי אני כל היום עסוק… מצאתי לעצמי זמן, בין שחרית עד שאני הולך לעבודה, אני יכול לצמצם את השהייה בבית וללמוד חצי שעה – שלושת רבעי שעה. או! קיבלתי על עצמי, והתחלתי ללמוד דף היומי בהלכה.
כחלוף תקופה קצרה, הייתי צריך לעבור ניתוח נוסף (אמנם לא מסובך, אבל כל אחד מפחד מניתוח). אבל כבר אין לי עוד זמן… גם מה שהיה לי – ניצלתי. ואז החלטתי איך מנצלים את מה שאני בין כה עושה – הרי בין כך אני לומד, אז למה ללמוד לבד? בא נפתח שיעור…!
כל גריברלטר זה שלוש מאות משפחות, ורובן חרדיות. עשיתי שיעור, והוא מחזיק עד היום באופן קבוע, ומשתתפים בו .
מה עמד לי כל הזמן מול העיניים? זמן.
תקח את הזמן ותדחוס בו.
*
כמה פעמים סיפרנו שהג״ר דוד אפשטיין סיפר לי שהיתה לו חברותא בפוניבז׳ שלמד בעבר בקול תורה, וסיפר שפעם הוא בא לשאול את הרה״י רבי שלמה זלמן אויערבאך: הרב כל הזמן בא אלינו בתביעה – את הקצות הזה אתם לא יודעים?! את הש״ך הזה אתם לא יודעים?!… הרב רוצה שנדע טוב את הסוגיה עם הראשונים ויסודות האחרונים, זה מדי הרבה, איך אפשר להשתלט על כל העולם?!…
ר׳ שלמה זלמן לא ענה לו. היה שם על השולחן ספר עטוף עם גומיה, מתנה לבר מצוה. ור׳ שלמה זלמן כלאחר יד שיחק עם הגומי, ולאט לאט הוא הסיר אותו מן הספר… ואז הוא שואל את הבחור: תגיד לי, מה זה?…
הוא אומר לו: גומי.
תמה ר׳ שלמה זלמן: שמת לב מאיפה לקחתי אותו?…
אמר לו: כן, מהספר.
איך זה יכול להיות? תמה הגרש״ז, זה כזה קטן, והספר הוא כזה גדול, מה, כיצד זה יתכן?!…
אמר התלמיד בפליאה – מה הבעיה, זה נמתח —–
ואז אמר לו ר' שלמה זלמן: גם הזמן נמתח! אתה יכול להכניס בו הרבה. אולי זה נראה לך קטן, אבל אם תדע לנצל תראה שי ש הרבה זמן, ואתה יכול להספיק הרבה יותר.