מדי פעם, כשיש הזדמנות מתאימה יוצאים אנו חברי ואני לטיול רכיבה על אופניים בשטח. אנחנו נוסעים למקומות מבודדים ומרוחקים מאדם ועושים מסלולים עם נופי בראשית. זהו תחביב שדורש מיומנות ומקצועיות רבה, ולא מתאים לכל אחד, וכמובן שהאופניים שלנו מקצועיים שעולים בהתאם.
היה זה ראש חודש. סיימנו לעבוד מוקדם ונסענו יחדיו למדבר יהודה לעשות מסלול, כאשר האופניים מפורקות ומקופלות בתא המטען. סיימנו את המסלול הארוך [והמתיש, אך למי שאוהב את זה, זה נותן כוחות חדשים ורעננים חילוץ עצמות כפשוטו], העמסנו את האופניים לרכב ונסענו חזרה לעיר מגורינו ביתר.
בדרך בעליות התלולות קלטתי את רכבו של אחי יורד את הירידות התלולות בואכה ים המלח. התרגשתי לראותו והתקשרתי אליו להגיד שלום, אך הוא לא ענה לסלולרי.
הגענו הביתה ואני פורק את האופניים מהרכב, ולפתע אני קולט שהגלגל הקדמי חסר. נבהלתי מאוד, שהרי האופניים עולות כמה עשרות אלפי שקלים והגלגל לכשעצמו עולה כמה אלפים ומדובר בהוצאה כבדה ביותר עבורי. התקשרנו לכל העולם לבקש עזרה אך העלינו חרס בידינו. לאחי התקשרתי אולי חמישים פעמים אך הוא לא ענה לפלאפון.
התייאשתי מהגלגל ואמרתי לחברי למסלול, בוא נודה לה', שהלוא הכל לטובה, ואם הלך הגלגל – אז הלך, והכל לטובה. אמרנו יחד את מזמור ק' בתהילים בהתלהבות, "מזמור לתודה". סיימנו, והמשכתי לעיסוקיי בהודיה לה'.
חלפו ארבע שעות ואחי נזכר לחזור אלי: "אני רואה שחיפשת אותי המון פעמים, אני מתנצל, המכשיר היה על שקט ולא שמתי לב לכך". אמרתי לו שאבד לי צמיג יקר של האופניים, וחשבתי שאם הוא באזור אולי הוא יוכל לחפש.
להפתעתי הוא שואל אותי – האם הגלגל שלך נראה כך וכך? זה אצלי ברכב!
איך זה הגיע אליך?? שאלתי בתדהמה.
אחי ענה את הדבר המפתיע ביותר: "נסעתי עם ב"ב לטיול ועצרנו למרגלות הנוף להצטלם, פתאום ראיתי גלגל של אופניים. לקחתי אותו ושמתי ברכב".
איך בדיוק בנקודה הזו סתם כך עצר אחי לתמונה? מה פתאום שם את הגלגל ברכב, זה לא בטבע שלו לעשות כדבר הזה, הוא מסודר מאוד ולא אוסף חפצים מההפקר לתוך רכבו?
ה'מזמור לתודה' שאמרתי הפעם היה עם דמעות שמחה והודיה על חסדו הגדול.
(טיב הקהילה)