תענית יג
האם היה מותר ליהודי מרוקו להתפלל בשבת כמצוות המלך על עצירת גשמים?
שבאלו מתריעין
בשנת תשע״ח מלך מרוקו פנה ליהודי ארצו שיתפללו על עצירת הגשמים בעקבות הבצורת בממלכה. ולא היתה זו הפעם הראשונה; גם שלש שנים לפני כן שיגר המלך פנייה דומה, ואכן לאחר ימים אחדים נעתר השי״ת לתפילה, וירדו גשמים. גם הפעם ביקשו ראשי הקהילות מכל היהודים שיתפללו, והקב״ה אכן האזין לבקשתם והחלו יורדים גשמים. נשאלה השאלה, האם מותר היה ליהודי מרוקו להתפלל על הגשמים גם בשבת?
ברמב״ם הלכות תעניות (פ"ב ה"א) נאמר: ׳אלו הן הצרות של הציבור שמתענים ומתריעין עליהם, על הַצָּרַת שונאי ישראל לישראל, על החרב, על המזונות ועל המטר. ובכל מקום אין מתריעין בשבת, חוץ ממזונות שצועקים בשבת, אבל אין מתריעין בחצוצרות׳. אבל על צרת המטר אין מתפללים בשבת. השאלה היא, האם מפני כבוד המלכות היה מותר להתפלל בשבת?
והנה, במגן אברהם (סי' קיז סק"ג) מובא, וכך פסק המשנ״ב (שם סק״ט) בשם הרא״ש (כלל ד׳ סעיף י׳), שאף בשבת שאין מתענים, מזכירים י״ג מידות ואומרים פסוקים על מטר. ואפשר להביא ראיה לדינו של המגן אברהם מכך שאנחנו אומרים בשמיני עצרת תפילת גשם, אף שחל בשבת, ולא אומרים שאסור בשבת להתפלל על כך, ובפרט שיש כאן כבוד המלכות.
בקובץ ׳קול תורה׳ (תשרי ס״ה) הופיעה שאלה מעניינת בדבר יהודי שקיבל עיטור מראש הממשלה הרוסי ביום העצמאות שלהם שחל בשבת. הדבר היה כרוך בכמה איסורי דרבנן, והוא שאל מה עליו לעשות? והתשובה היתה מתוך מאמר חז״ל (ברכות ט:) ׳לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל; ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים, שאם יזכה – יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים'. וכיון שחייבים לחלוק כבוד למלכות, הרי כשהמלך רוצה לחלוק כבוד ליהודי, מותר לו לעבור על איסור דרבנן, משום חשש איבה.
(שבת בשמחה)