אברך אחד סיפר לנו מעשה נורא שאירע עמו לפני שלושה שבועות:
על אברך עוברים כמה קשיים כבירים הגורמים לו לייסורי נפש נוראים. האברך חיפש סגולות מכל מיני אופנים כדי להקל מעצמו את ייסוריו, והנה אנה לידו הקב"ה ענין אחד בעבודת ה' שיכול להועיל לו לדעת מה עליו לתקן ועל מה עליו לחזור בתשובה – והוא, שהאברך שמע שיש אופן של תפילה שיכול להביא לאדם הכנעה עצומה וביטול וקרבת אלוקים, והוא, לבחור לעצמו פסוק אחד מספר התהילים ולומר אותו שוב ושוב פעמים הרבה, עד שירגיש שהוא 'נכנס אל תוך התיבות', ואז האור שנמצא בפסוק זה, שהוא ההבנה של קרבת האלוקים המיוחדת לפסוק זה, יחדור עמוק עמוק אל נשמתו.
ולמעשה, הלא כעין זה יש ממורנו הרב חיים ויטאל זיע"א, שכאשר לומדים משנה, יש לחזור עליה שוב ושוב. אנשים סבורים, שכאשר לומדים איזה ענין של תורה פעם אחת, תיכף ומיד מתחברים אליו, אבל בדרך כלל, מכך שאנו ממשיכים הלאה בדרכנו אפשר להוכיח שלא התחברנו אליו. אכן, אם איננו ממשיכים הלאה, אלא מוסיפים להתעמק בעניין ברצוננו להתחבר אליו, הוא משפיע הרבה עלינו.
ומצא האברך בספר 'שערים בתפילה' להגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל (המבאר כמה אופנים של תפילה, לפי שמות שיש לתפילה כגון: זעקה, פילול, עתירה ועוד), שכתב בשער ה'עתירה' שהעצה הנ"ל היא עצה בדוקה ומנוסה, הרבה בני אדם עשו אותה ועלה בידם למצוא אור גדול. והעצה היא לחזור על פסוק אחד עשרות ואפילו מאות פעמים, ואז לעבור לפסוק אחר. ועיקר הנקודה הוא לבקש להגיע לעניין של עבודת ה' שנמצא בזה הפסוק.
האמת שכבר הבאנו כעין זה מהכתוב ב'כתבי קודש' להרה"ק רבי יוחנן מסטאלין זיע"א, שהרה"ק ה'בית אהרן' זיע"א סיפר פעם לבנו הרה"ק רבי אשר הצעיר מסטאלין זיע"א על אביו הרה"ק רבי אשר הגדול מסטאלין זיע"א, שפעם בעת השתטחו על ציון קדשו של הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' זיע"א אמר תשעים פעמים "דרך שקר הסר ממני", וכשהגיע ל"ובתורתך חנני" יצא ממנו ספל מלא דם. והיינו ממש כהנ"ל, שאחד מהמהלכים הנפלאים של תפילה הוא שהאדם נכנס אל תיבות הפסוק בביטול גדול שוב ושוב ושוב, ואז חודר בו אור התורה והוא זוכה לקרבת אלוקים באתערותא דלעילא.
וסיפר האברך, שכבר השתמש בעצה זו כמה וכמה פעמים, והיא היא העצה היחידה שנותנת לו מרגוע לנפשו בתוך חייו רוויי הקשיים. הוא יושב במשך ארבעים וחמש דקות וחוזר על אותו פסוק שוב ושוב ושוב – "עד אנה ה' תשכחני נצח, עד אנה תסתיר את פניך ממני, עד אנה אשית עצות בנפשי…". אין הוא מחפש לעבור לפסוק אחר, וזה נותן לו אור גדול.
מספר האברך, שלפני שלושה שבועות התיישב לפני השינה ובחר בפסוק "שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי", הוא חזר עליו פעמים אין ספור, וכשעברו ארבעים וחמש דקות עלה על יצועו כשבקשתו אחת ויחידה, שהקב"ה יפקח לו את עיניו – 'מה אני צריך לעשות? אני מסתכל כה ומסתכל כה, מה עלי לתקן?'
תוך כדי כך הוא נרדם, והנה הוא רואה חלום בבהירות נפלאה. האברך שח בפנינו שכבר שנים רבות שאינו חולם או אינו זוכר את חלומותיו, ואילו כאן זכה לחלום הזכור לו על כל פרטיו ודקדוקיו.
בהיותו ילד היה אביו לוקח אותו בנסיעותיו אל רבו הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זיע"א, ומיני אז הוא מקושר אליו וצורתו לא משה מזכרונו. והנה עכשיו הוא רואה בחלומו איך רבו הנ"ל עומד מעליו וצורתו מאירה…
מספר האברך: "ביקשתי ממני שיברכני שאזכה לישועה. הוא ברכני, אך לא הייתי שבע רצון מברכתו. ביקשתי ממנו: רבי, תן לי ברכה יותר חזקה. אסף הצדיק עשרה בני אדם וביחד ברכוני בברכת כהנים – יברכך ה' וישמרך וכו' עד סוף הברכה, ואחרי כל ברכה עניתי אמן בכוונה גדולה (האברך לא ידע עד אז מה שנודע לו לאחר שהתנער מחלומו, שצדיק זה היה אומר תמיד שכאשר עשרה יהודים מברכים יש לברכתם כח כברכת הצדיק).
"לפתע" – ממשיך האברך – "ראיתי את הצדיק מתיישב ואומר: 'בשמים לא קיבלו את ברכתי'.
"פרצתי בבכי נורא ואמרתי לצדיק – כמה השיעור לסבול? אין לי כבר כח! האבדה תקוה?! אין שום דבר שיכול להועיל לי?!
"הסתכל עלי הצדיק בעיניי ואמר לי מילה אחת – 'מחלוקת'.
"אמרתי לו: אין לי שום מחלוקת עם אף אחד בעולם.
"אמר לי הצדיק: 'ומה עם האישה?'
"שמעתי את שאלתו-תביעתו, והתעוררתי משנתי כשלבי הולם בחזקה…"
שח בפניי האברך: "את חטאי אני מזכיר היום, אמנם אינני בקטטה עם נוות ביתי, אבל איני מכבד אותה ואני לקוי מאוד בעניין זה. מעולם לא קישרתי את הצרות שלי לדבר זה, אבל עכשיו כשאני מתבונן, אני רואה שאינני מכבד אותה, ופעמים שאני מתעלם ממנה לגמרי. היא חיה את החיים שלה ואני את החיים שלי"…
*
במסכת בבא מציעא (נט , א) שנינו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר 'ולאברם הטיב בעבורה'. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו [כבדו את נשותיכם, כדי שתתעשרו].
ועוד איתא במסכת חולין (פד, ב): "מאי דכתיב טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט? לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם".
כלומר, השפע היורד מן השמים עובר דרך האיש, שהוא ראש הבית, וממנו הוא מגיע אל אשתו ובניו. לכן צריך האיש להיזהר שהוא עצמו לא יהווה עיכוב לשפע הצריך להגיע אליהם ולא יקמץ מלהשפיע עליהם טובה, ובשביל זה הוא צריך להתאמץ יותר מכפי יכלתו. ואדרבה, היות והאיש עומד בתווך, אזי ככל שיוסיף ליתן יותר מכפי יכלתו לאלו התלויים בו, כך יוסיף הקב"ה ליתן לו שפע רב ולהעשירו. הקב"ה אומר לו: תתן לבני ביתך עוד לפני שנתתי לך. למאכליך ומלבושיך אל תבזבז יותר ממה שיש לך, אבל לצרכי בני ביתך תתן יותר ויותר, ואני מבטיח לך שלא תהפוך בגלל זה לבעל חוב, אלא להיפך, זה יפתח לך את צינור השפע.
והרי כעין זה אמרו הצדיקים לעניין צדקה, שמטעם זה אמר דוד המלך ע"ה "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" – בלשון נוכח, ולא אמרו בלשון נסתר כדרך שאמר את שאר הפסוקים כגון "רצון יראיו יעשה", "קרוב ה' לכל קוראיו", אלא שבאמרו "פותח את ידך" נתכוון אל היהודי: כאשר אתה פותח את ידך לעני, הקב"ה משביע לכל חי רצון.