תענית ב
במה יש להשקיע – בפרנסה או ביראת ה׳?
מפתח של פרנסה
בעל החידושי הרי״ם זצ״ל נהג לומר: יש שני דברים שהעולם עושים בהיפך ממה שצריך לעשות.
הנה שערי "פרנסה" הם בידו של הקב״ה, וכמו שכתוב "יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך״ (דברים כח יב), וכן אמרו חז״ל במסכת תענית (ב:) שהמפתח של פרנסה הוא בידו של הקב״ה בלבד, ודוקא בעניני פרנסה רואים איך שכל אחד ואחד רודף אחר פרנסתו ומחשב ומטכס עצות כיצד להרויח יותר, ועוסק בזה בכל כוחו יומם ולילה לא ישבותו ואינו משליך על ה׳ יהבו.
לעומת זה במה שנוגע ל״יראת שמים", הרי רק זה שואל מאיתנו הקב״ה כמו שנאמר ״ועתה ישראל מה ה׳ אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה״ (דברים י יב), ובמסכת ברכות (דף לג:) אמרו: ״הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים״, דהיינו שבעניני יראת שמים צריכים לדאוג יומם ולילה ולחפש עצות ותחבולות איך להשתלם במדה, כי אם אין אני לי מי לי וכמו שהאריך בעל ה״מסילת ישרים״ בראש ספרו, ודוקא בזה אנו נוהגים להשליך את הכל על הקב״ה ולהפחית את ההתעסקות למינימום.
(מנחת תודה)
נדוניה גדולה קיבל רבי יצחק זאב מבריסק זצ"ל קודם נישואיו. חותנו רבי חיים אוירבך, היה עשיר גדול, והוא העניק לו בלוק דירות שלם בוורשא, כדי שיוכל להתכלכל ברווח מדמי השכירות, ולא תהיינה לו שום דאגות פרנסה. כחלוף כמה חודשים, חש מרן הגרי"ז שהטיפול בדירות הללו מפריע את שלוותו, משום שהשוכרים מטרידים אותו בדרישות שונות, והוא אינו מסוגל לשקוד על התורה ועל העבודה במנוחה כמקודם. לפיכך החליט למכור את כל הדירות, ופנה אל אחד המתווכים בעיר, בבקשה שימצא לו לקוחות.
בין כך ובין כך פרצה מלחמת העולם הראשונה, והגרי"ז הוכרח לברוח ולהציל את נפשו. כששב לאחר המלחמה לוורשא, התברר לו כי המתווך הספיק להעביר את כל רכושו על שמו, ולאחר מכן נפטר לבית עולמו. הוא ניסה לטעון ליורשים כי הוא בעל הדירות, ולהביא לכך הוכחות, אולם היורשים לא התרשמו מדבריו, ולא היתה לו שום דרך להוציא מהם את כספו. בין רגע התהפך עליו הגלגל, והוא נעשה עני ואביון, חסר כל.
מיד חזר לביתו, פתח את שער הביטחון בספר 'חובות הלבבות', והחל ללמוד אותו בעיון גדול. הוא חזר על הדברים כמה וכמה פעמים, עד שהדברים הקדושים נחקקו עמוק בליבו, והצליח להצדיק על עצמו את הדין באמונה שלמה.
באותם ימים התבטא בצחות לשונו: "משכבר הימים חשבתי, שעשיר הוא מי שיש לו רחוב שלם בוורשא, אבל כעת נוכחתי לראות, שהגביר האמיתי הוא האיש שיש לו את 'שער הביטחון' בחובות הלבבות!…"
(הנני בידך)