ביצה י
מדוע הצטוינו דווקא בחג הסוכות בשמחה יתירה?
זימן שחורים ומצא לבנים
זמן שמחתינו.
מה מקורה של השמחה היתירה בחג הסוכות שנאמר בו (דברים טז טו) "ושמחת בחגך והיית אך שמח" ? הסביר זאת הרה"ק רבי משה מקאזניץ, בנו של המגיד מקאז'ניץ זי"ע, שפסוק זה נאמר אחרי שכתוב בתורה על ראש השנה ויום הכיפורים שבו אנו מבקשים מחילה וכפרה על מעשינו, וממילא עכשיו אנו כבר בשלים וראויים לשמוח, כי כל עוד מלא האדם גאוה, לעולם אין השמחה יכולה לשרות עליו, שהרי מה שיש לו אינו מספקו, ואם יש לו מנה רוצה מאתיים. לעומת זאת, העניו, המסתפק במועט וטוב לו במה שיש לו, בנקל בא לידי שמחה וטוב לבב.
ולכן כשאנו עומדים אחרי הימים הנוראים בהכנעה ובכפיפה אחרי שבקשנו שיכפר לנו ה' על מעשינו לכן אנו יכולים לשמוח! ואת זה באה התורה לומר לנו: אחרי ראש השנה ויום הכיפורים, "ושמחת בחגך והיית "אך" שמח" רמז נאה יש כאן! שרק אחרי שמעטת את עצמך והנך מתנהג בענוה ובכפיפה בבחינת "אך", הנך זוכה לשמחה אמיתית!..
הרה"ק מטריסק זי"ע אמר: "זמן שמחתינו" היא לשון הכנה! מלשון "זימן שחורים ומצא לבנים". היינו שמצות סוכה שאנחנו מקיימים בשבעה ימי החג, הוא הכנה להמשיך שמחה על כל השנה כולה!…
כן מובא בספר פלא יועץ: ציוונו לשמוח שמחה של מצוה, והוא סימן טוב לכל השנה, שכתבו גורי האר"י ז"ל – שמי שהוא שמח וטוב לב בחג הקדוש הזה של סוכות, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה, ויהיה לעולם שמח!…
כן מובא גם באברבנאל: כלל במאמר "והיית 'אך' שמח" להבטיחו שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות, יהיה שמח וטוב לב כל השנה, ואם התעצב בראשית השנה, בעצבון תאכלנה. כי כן טבע המציאות, השמח בחלקו ששון ושמחה ישיג, והנאנח בלא סיבה יאנק דום כל הימים…
(עלון פנינים)