סוכה כ
מדוע שבר משה רבנו את הלוחות?
כשנשתכחה תורה מישראל
בפרשת כי תשא אומרת התורה ״ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר״ (שמות לב יט). בהשקפה ראשונה – כותב הגאון רבי שמעון שקופ בהקדמתו לספר ״שערי יושר״, ענין זה הוא סתום: היתכן שמשה רבינו ע״ה היה חושב שבשביל שעשו ישראל את העגל, ישארו בלי תורה חס ושלום? היה ראוי לו להמתין רק מללמדם עד שיתקנו מעשיהם, אבל לא לשברם לגמרי – ואחר כך להתנפל לפני ה׳ לבקש לוחות שניות!
אלא, יישב הגאון בעל ״שערי יושר״, למדנו מדברי חז״ל שבלוחות הראשונות היתה סגולה מיוחדת, וכפי ששנינו בגמרא (עירובין נד.): ״מאי דכתיב ״חרות על הלוחות״? אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות – לא נשתכחה תורה מישראל״. והיינו, שהיתה בהם סגולה שאם למד אדם פעם אחת – היו הדברים שמורים בזכרונו לעולם.
כאשר ראה משה רבינו את העגל, הרגיש שמצב זה הוא מסוכן, כי על ידי זה עלול להיות חילול הקודש נורא מאוד, כי אפשר שיזדמן איש מושחת ומגואל במעשים רעים – שיהיה בקי בכל חדרי תורה, ולמד זאת משה רבינו מקרבן פסח ,שעליו נאמר: ״וכל בן ניכר לא יאכל בו״ (שמות יב מג) וקל וחומר לתורה כולה, שאין ראוי שמי שמושחת במעשים רעים יהגה בה. משום כך מצא משה רבינו שעדיף שלוחות אלו ישתברו, ולהשתדל לקבל לוחות חדשים, שיהיו שונים מהלוחות הראשונים: בעוד הראשונים היו מעשה א־לוקים, כמו גוף הכתב, הרי הלוחות האחרונים היו מעשה ידי אדם, כמו שנאמר ״פסל לך״. ומכיוון שענין הלוחות הוא דבר המעמיד ומקיים, שלא יהיו אותיות פורחות באויר, הרי הלוחות הראשונים שהיו מעשה ה׳ – התקיימו לעד, אבל השניים, שהיו מעשה אדם – אינם מתקיימים אלא בתנאים וגדרים.
ותחילת קבלת התורה על ידי משה רבינו, היתה דמות ואות לכל בני ישראל מקבלי התורה – שכמו שאמר הקב״ה למשה: ״פסל לך שני לוחות אבנים״, כמו כן הוא רמז לכל מקבלי התורה, שיכין כל איש ישראל לוחות לעצמו, לכתוב עליהם את דבר ה', וכפי הכשרתו בהכנת הלוחות – כן תהיה קבלתו, כך מתחילה וכך גם לאחר מכן, אם יתקלקלו אצלו הלוחות – לא תתקיים בו התורה.
בכך הוסר חששו של משה, כי לפי ערך מעלת האדם ביראת ה׳ ובמידות, שהוא לוח לבבו, לפי ערך זה ינתן לו מן השמים קנין התורה. ואם יפול ממדריגתו, לפי ערך זה תשתכח התורה ממנו, וכמו שאמרו חז״ל שכמה וכמה עניינים גורמים לשכחת התורה.
על דבר גדול זה אמרו חז״ל לפרש את הכתוב בסיומה של תורה: ״ולכל היד החזקה שעשה משה לעיני כל ישראל"!
על פי ביאור זה, המתיק רבי שמעון שקופ את מה שדרשו חז״ל (נדרים לח.) על הפסוק ״פסל לך״ – ״לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות״, שלכאורה הוא פלא, שלא מצא הקב״ה סיבה אחרת להעשיר את משה אלא על ידי פסולת הלוחות? אולם לפי מה שביארנו לעיל – יובן הדבר: שהרי כאשר גרם משה לשינוי שבין הלוחות הראשונות לאחרונות, כאמור, שהאחרונות היו מעשה ידי אדם ומעת הצריך האדם לעמול ולהשתדל לזכור את התורה, שלא כמו בלוחות הראשונות, על ידי זה ניתן מקום למקבלי התורה לפחוד ולקבל על עצמם עול תורה, שהרי על פי זה ראוי לכל באי שערי תורה להפריש את עצמם מכל עסקי העולם, וכפי שדרשו חז״ל על הפסוק ״לא מעבר לים היא״ – שלא תימצא התורה לא בסחרנים ולא בתגרנים, מה שאין כן לו היו הלוחות הראשונים קיימים – די היה לקבוע שעה קלה לתורה ולעסוק רוב העיתים במסחר וקנין. ומכיון שכך, עשה הקב״ה שיהיה משה רבינו לאות וסימן לכל מקבלי התורה, שיזמין ה׳ להם פרנסתם בתוך עשיית הלוחות, על ידי פסולת כלשהי, שבה יתפרנסו.
(כמוצא שלל רב שמות עמ' שצו – 'שערי יושר׳ בהקדמה)