שח הרה"ח רבי שמואל פרוש שליט"א, מחשובי חסידי לעלוב:
פעם באחד משולחנותיו הטהורים בליל שבת קודש, נענה רביה"ק ה'ברכת משה' זי"ע בערגה: "א מאהליגע'ר יראת שמים פון ירושלים – ה'יראת שמים' שהייתה בשנים עברו בירושלים… אפילו ה'שאבאבניקע'ס' (הצעירים קלי הדעת) של אותם ימים, היה בהם יראת שמים.
והמשיך רבינו וסיפר כי אותם צעירים שהיו מכורים לעישון סיגריות היו יוצאים בשבת קודש אחר הצהרים, לעתותי שקיעה, ומתיישבים למרגלות שער יפו, שם לאורך החומה היו הרבה חנויות בבעלות נכרים שהיו פתוחות בשבת. והיו השאבאבניקע'ס יושבים ומסתכלים לשמים אם כבר נראו שלושה כוכבים ויצאה השבת, ומיד כשנראו הכוכבים היו מדליקים את הסיגריות. וסיים רבינו שוב "אה, א מאהליגער יראת שמים פון ירושלים".
*
שמעתי מהגה"ח ר' אלימלך גלבשטיין זצ"ל, מפארי ומשפיעי חסידי לעלוב, שהיה עד ראיה למעשה הבא:
באחד הימים נפתחה תחנת מוניות ברחוב מוהליבר, מול בית מדרשו של רבינו בו שכנה אז הישיבה. כיון שהגיעה שבת קודש ותחנת המוניות המשיכה לפעול תוך חילול השבת, יצאו בחורי הישיבה לרחוב והחלו למחות ולצעוק 'שבת'.
כשהגיעו הדברים לאוזני הרבי ה'ברכת משה' זי"ע יצא מיד והורה לכולם להיכנס בחזרה לבית המדרש, לישיבה, ואז יצא אל הרחוב כשהוא נוטל בידו את ספר התהלים, וכך הלך במשך זמן מה לאורך המדרכה שמול התחנה, הלוך וחזור, כשהוא קורא פרקי תהלים בלי לומר מילה לאיש. וראה זה פלא, עוד באותו שבוע נסגרה תחנת המוניות.
*
עוד שמעתי הגה"ח רבי שלמה יהודה טאגער זצ"ל, מחשובי החסידים ומגדולי מקושריו של רבינו ה'ברכת משה' זי"ע, שהתגורר בלונדון הבירה: בשנת תשי"ד נסע רבינו ה'ברכת משה' ללונדון בפעם הראשונה. באותה נסיעה הצטרפו אליו הגה"ח רבי ר' שמואל אהרן וובר זצ"ל ובנו כ"ק אדמו"ר ר' אלתר זצוק"ל.
רבינו שהה בלונדון כשני שבועות, באחד הימים הוזמן על ידי אחד מנגידי העיר, יהודי שכמדומני שם משפחתו היה פינקלשטיין, לערוך ביקור בביתו. אותו יהודי היה עשיר ותלמיד חכם והיה קנאי מאד כנגד המדינה. רבינו נעתר להזמנתו ועלה לביתו יחד עם הגה"ח ר' שמואל אהרן.
תוך כדי הביקור פנה הגביר אל רבינו ושאלו: "מה עושים אתם כאשר עוברת מכונית, א טקסי, בשבת מתחת ביתכם?".
רבינו השיב לו: "איך נעם דעם תהלים און איך זאג תהלים" – אזי מוציא אני את ספר התהלים שלי וקורא פרקי תהלים".
תשובתו של רבינו כמובן לא נשאה חן בעיני המארח, שציפה לשמוע תשובה חריפה וקנאית יותר. הלה לא הסתיר את מורת רוחו מהדברים ונפרד מרבינו בפנים זועפות.
במהלך אותו ביקור התוודע הגה"ח רבי שלמה טאגער הנ"ל אל רבינו ה'ברכת משה', ומני אז נקשרה נפשו ברבינו והוא החל לערוך נסיעות תכופות לארץ ישראל כדי להסתופף בצלו, לאחר מכן כשהיה חוזר ללונדון והיה מסב עם עדת החסידים בסעודה שלישית, היה חוזר על דיבורי הקודש ששמע מפי רבינו.
בלונדון של אותם ימים לא היו בתי מדרשות לכל קהילה חסידית בנפרד, רוב ככל החסידים התפללו יחד באותו בית מדרש ואכלו בצוותא סעודה שלישית, ביניהם היה גם אותו גביר פינקלשטיין. דברי קדשו ואמרותיו הטהורות של רבינו ה'ברכת משה' כבשו את ליבו, ותמיד היה מטה אוזנו ומתפעל מן הדברים. כך, כעבור עשר שנים, בשנת תשכ"ד, כאשר שוב הגיע רבינו לביקור בלונדון, הפעם כבר הגיע אותו עשיר מעצמו לחלות את פני רבינו בבית אכסנייתו.
בהיכנסו לקודש פנימה פנה אליו רבינו ואמר לו: "איך האב געהערט אז איהר האט ליב מיינער א ווארט" – שמעתי שאתם אוהבים לשמוע את דבריי. אומר לכם אפוא דבר שאמרתי פעם – "א ווארט וואס איך האב א מאהל געזאגט".
הכתוב אומר "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". וכך אני אומר: 'האזינו השמים ואדברה' – אז איך נעם דעם תהלימ'ל אין האנט און איך זאג הימעל'דיג, איז 'ותשמע הארץ' – ווער ס'דארף הערן הערט (כאשר אני מוציא את התהלים ואני קורא בו באופן שמימי – אזי מי שצריך לשמוע כבר שומע).
במילים אלו נתן לו רבינו תשובה על שיחתם מלפני עשר שנים…
*
סיפר לי הגה"ח רבי שמואל אהרן וובר זצ"ל: הסבתי פעם בשולחנו הטהור של רבינו אדמו"ר הרדצ"ש זי"ע בליל שבת קודש. בתוך כך נענה רבינו על ה'רבינר הורביץ', הוא הגאון ר' יונתן בנימין הורביץ זצ"ל ראש כולל הולנד דויטשלנד בירושלים, שהוא "ערליכער יוד".
כששמעתי זאת נרעשתי מאד, ביודעי מכבר שכאשר רבינו אומר על מישהו שהוא 'ירא שמים' הרי שכך הוא באמת הדבר. לא יכולתי לעצור בעצמי ושאלתי אותו: והרי הרבינר הורביץ זקנו קצוץ ומסודר?!
"לא", נענה רבינו, "הוא לא מקצץ את הזקן".
רבינו, לא החשיתי, הרי כולם רואים זאת, הרי ניכר לעין כל שהוא גוזר את זקנו? ואולם אדמו"ר הרדצ"ש לא הסכים עמי, כך שלוש פעמים.
"מי רואה?" נענה לבסוף הרבי בתרעומת קלה – "אתם הקנאים, בני אונגרין, אתם רואים. שהוא נוגע בזקנו. אני אינני רואה זאת".
(גיליון 'אהל משה' – לעלוב)