יומא מא
שתיקתו הארוכה של האמרי אמת מגור
מצורע עני שהביא קרבן עשיר – יצא
מעשה שישבו גאונים גדולים במסיבה עם ה״אמרי אמת" מגור זצ״ל והיו מדברים בחידושי תורה. בין הנוכחים היו: הגאון רבי נתן שפיגלגלאס הי״ד, האדמו״ר מסוקולוב רבי יצחק זליג מורגנשטרן זצ׳׳ל, הגאון רבי מנחם זמבא הי׳׳ד, ואחרים. במהלך שיחתם, הזכיר רבי מנחם זמבא את דברי ספר החינוך (מצוה קכג) בקרבן עולה ויורד, שעני שהביא קרבן עשיר לא יצא, וכבר תמהו עליו המפרשים: הלא משנה מפורשת היא במסכת נגעים (פי"ד מי"ב) ומובאת במסכת יומא (מא:) במצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא? ניסה רבי מנחם ליישב את דברי ספר החינוך בפלפול ובחריפות, והתפתחה בין הגאונים סביבו שקלא-וטריא רבתי, זה בונה וזה סותר, הכל מחפשים דרך ליישב את דברי ה״חינוך״, ורק האמרי אמת יושב ומחריש מבלי לקחת חלק בויכוחים. רק כשעמד לעזוב את החדר העיר במלים בודדות שצדקו דברי ספר החינוך: ״הלא סוף סוף ליהודי הזה חסר קרבן…״ ויצא.
השתאו הגאונים לדעת מה היתה כוונתו. אמר להם רבי מנחם: ״התירוץ שאמר הרבי פשוט מאד, כי ״החינוך״ מדבר במביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו, שהדין לעשיר שיביא ״כשבה לחטאת״ ולעני שיביא קן שלם, אחד ל״עולה״ ואחד ל״הטאת״. נמצא שאם הביא -העני קרבן עשיר, הביא רק חטאת והחסיר מלהביא עולה כפי שמוטל עליו. אבל המשנה במסכת נגעים המובאת במסכת יומא עוסקת בקרבן מצורע, והוא מורכב משלושה: חטאת, אשם ועולה, הן בעשיר [ג׳ בהמות] הן בעני [כבש לאשם וב׳ עופות לעולה וחטאת], אם כן לא החסיר מאומה מהמוטל עליו בהקריבו קרבן עשיר, ולכן המשנה אומרת יצא. ״והשתומם רבי מנחם זמבא, כיצד הבליג רבו, ולא מיהר להגיד את התירוץ כשפילפלו במשך שעה ארובה…״ [וכפי הנראה אמר זאת בשם אביו השפת אמת שכתב כן בחידושיו למס׳ יומא מא.].
(מרגליות הש"ס – ראש גולם אריאל ח״א, ע׳ ש״כ)