יומא כה
מדוע ביקש משה רבנו מלכות?
אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד
וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו וכו' ויאמר אל תקרב הלם של נעליך (שמות ג ד-ה) מובא בגמרא (זבחים קב.) "אמר עולא, ביקש משה מלכות ולא נתנו לו, דכתיב אל תקרב הלם, ואין הלם אלא מלכות, שנאמר מי אנכי ה' אלקים וגו' כי הבאתני עד הלם".
שאל הגה"ק מהרי"ל דיסקין זי"ע – ויש להבין, האם משה רבנו לא מצא זמן מתאים יותר לבקש מלכות? ובכלל, איך זה מתאים למשה שעליו מעידה התורה "והאיש משה עניו מאד"? אלא תירץ בגאונותו: על המילים "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא", אומר הרמב"ן, שאמנם משה היה רחוק מן הסנה, אך בכל זאת הזהירו ה' – מדוע? כי כל ההר נתקדש כאשר השכינה ירדה עליו, כפי שהיה בשעת מתן תורה. ולכן היה על משה לחלוץ את נעליו, כי כל מקום שהשכינה נגלית בו, אסור בנעילת הסנדל, ולכן הכהנים לא נעלו נעליים בבית המקדש.
היוצא לנו מכך, כי להר סיני היתה קדושה כקדושת העזרה. והנה, באותה העת היה משה רבנו בן שמונים שנה. וזאת ידוע, כי אדם בגיל שמונים אינו מסוגל לחלוץ נעליים מבלי לשבת. שהרי סימן לילדוּת הוא, שיכול לחלוץ נעלו בעמידה על רגל אחת (חולין כד:), אבל זקנים אינם יכולים לחלוץ מנעלם בעמידה, ועליהם לשבת. והיות שאין ישיבה בעזרה שבבית המקדש אלא למלכי בית דוד בלבד (יומא כה:), לא רצה משה רבנו לשבת כשה' הורה לו לחלוץ את מנעליו. אלא שלא יכול היה לחלוץ בעמידה, שהרי היה זקן. לכן ביקש שיתן לו מלוכה, ואז יוכל לשבת אף שקדושת המקום כקדושת העזרה, כשם שמלכי בית דוד מותרים בישיבה. ועל כך השיבו ה': "אל תקרב הלם"…
(פנינים)