יומא כד
מה נאסר על הכהן שזכה בהגרלה על תרומת הדשן?
תרומת הדשן
דבר זה, מפרשתנו למדנו. העבודה הראשונה בבית המקדש, היתה 'תרומת הדשן': מטילים היו גורל, כדי לזכות בה. בבגדי כהונה היתה נעשית. אבל התורה מדגישה: על בגדי הכהונה האלו להיות פחות יפים מהבגדים הרגילים. ומדוע? משום שיש עבודות חשובות ממנה: "לימדה תורה דרך ארץ. בגדים שבישל בהם קדירה לרבו, אל ימזוג בהם כוס לרבו!".
הדברים מרעישים: נערך פייס, וכהן מאושר זכה בגורל, זה יומו הגדול! עולה הוא למזבח ובידו מחתת כסף, נוטל מלוא המחתה אפר ומניחו לצד המזבח, ונעשה בו נס גלוי ונבלע במקומו. מבקש הוא ללבוש לכבוד המאורע, לכבוד הזכייה ולכבוד עבודת הקודש את פאר מחלצות כהונתו- ואין מניחים לו! אסור לו! מדוע? והרי אפר זה קדוש הוא, אסור בהנאה. והרי "אין גבהות לפני המקום". הרי לשבחו של עשיו אמרו, שגם כשעשה לפני אביו מלאכת בישול מרבבת בגדים, היה עושה זאת בבגדי מלכות – לפני מלך מלכי המלכים, על אחת כמה וכמה!
הכל נכון. אבל אדם חייב לבנות לעצמו סולם הכרה, לדעת מה חשוב ומה חשוב יותר!
שום אדם בעולם לא נכנס לקודש הקדשים, מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים. ושתי מערכות בגדי לבן היו לו: בשחר, להכניס את מחתת הקטורת ולהזות את דם קרבנות הפר והשעיר המכפרים על הכהנים והעם, ובין הערביים שב ונכנס להוציא את המחתה. והלכה היא: מערכת הבגדים הראשונה צריכה להיות יקרה ויוקרתית יותר מהשניה. אמנם, גם הוצאת כף ומחתה עבודה היא, וכשרה רק בכהן גדול, ונכנסים עבורה לקודש הקדשים. אך אין להשוות הכנסת הקטורת והזאת הדמים, עם הוצאת המחתה הריקה…
(מעין השבוע)
סיפר הגאון רבי אליעזר טורק שליט״א, שכשראה פעם במוצאי שבת קודש את אחד מגדולי תלמידי החכמים, כשהוא נושא את שקית האשפה למיכל האשפה, ניגש אליו ואמר לו: ״שלום עליך רבי ומורי!״. ״ממתי הנך תלמידי?״ – שאל אותו תלמיד חכם, אמר לו: ״מעכשיו! עכשיו למדתי מכם שאין מקום להתחשב בגדלות בתורה ובזקנה, וכשצריך – מורידים את האשפה!״… אמר לו התלמיד חכם: ״מדוע חושב אתה שיש במעשה פחיתות כבוד, והרי בבית המקדש בכל בוקר הפיס [הגרלה] הראשון היה מי תורם את הדשן, ומה היתה המלאכה שם, אם לא לרוקן את פסולת האפר שהצטברה על המזבח מיום האתמול?!״… אמר לו הרב סורק: ״צודקים אתם, אבל סוף סוף שם היה מדובר בבית המקדש״, ענה התלמיד חכם: ״אמת, אז אני אכן דואג שביתי יהיה בית המקדש!!!״.
(מתוך הספר ׳להאיר׳ ־ שבת)