איש יהודי סוחר תם וישר דרך, הגיע אליי לברכה ולעצה, כדרכו מדי תקופה, וביקש להציע בפניי 'שאלה' אחת שמציקה לו מזה עידן.
הבה נשמע את שאלתך, אמרתי, והשם הטוב יהא בעזרנו לתת בפי תשובה טובה וישרה.
פתח האיש ואמר: 'הנה ברוך השם מצליח אני במסחרי, הפרנסה מצויה בריווח, אך משום מה כמעט בכל העסקים עוזר לי השם יתברך רק ברגע אחרון ולא מוקדם יותר. הענין התמוה הזה חוזר על עצמו כמעט בכל ענייני העסק, הן ברכש שצריכה החנות להזמין ולרכוש מן היצרנים למיניהם, והן בסדרי מכירות לסוחרים ולחנוונים, הכל מתבצע תמיד ברגע האחרון! [אשר נקרא בפי הסוחרים: הדקה התשעים ותשע…].
כשרואים הפועלים בחנותי הגדולה שהסחורה עומדת להסתיים, ויש צורך לבצע הזמנה של סחורה חדשה, הרי שלא תתבצע אותה הזמנה כי אם ברגע האחרון ממש, בטרם נסגרת אפשרות ההזמנה. כמו כן, עסקאות שונות מתבצעות ברגע האחרון… קונים נכנסים ומתעניינים על הסחורות אך אינם ממהרים לבצע את הקניה בפועל עד הרגע האחרון ממש… תשלומים שונים נכנסים ברגע אחרון…
וכן על זה הדרך, נראה שכל העסק כולו מתנהל באופן זה של הרגע האחרון בכל דבר וענין. כאשר עד הרגע האחרון מסתובבים כולם לחוצים ומלחיצים, ונראה הכל כעומד על חודו של רגע!
מדוע נגזר עליי לעבוד תמיד תחת לחץ כבד שכזה? – תהה האיש, למה לי לחיות כל העת בסבל ועינוי? מדוע אי אפשר שייעשה הכל על מי מנוחות, דבר דבור על אופניו, כל עסק בעתו ובזמנו במנוחת הדעת ומנוחת הנפש, למה לנו כל ה'סיר לחץ' הזה?
אמרתי לאותו יהודי: כפי הנראה העסקים הרוחניים שלך מתנהלים גם הם כדוגמת העסקים הגשמיים… הלא כלל גדול נקוט בידינו בכל דבר, 'ה' צלך'. השם יתברך נוהג עם האדם תמיד 'מידה כנגד מידה', וכמו שנאמר (ויקרא כד, יט) 'כאשר עשה כן ייעשה לו'!
וכאשר קיבלתי בזה פעמים רבות מפי מורי ורבי הגה"ק רבי בנימין הצדיק רבינוביץ זצוק"ל, שבענייני הנהגת מידה כנגד מידה אין הסתר פנים, וניתן לגלות זאת גם בגלות.
כנראה שגם בעניינים הרוחניים ועבודת השם יתברך אין אתה תופס במידת הזריזות, רק הנך עושה גם כן כל דבר ברגע האחרון… מגיע לתפילה בבית הכנסת ברגע אחרון… קורא קריאת שמע ברגע האחרון… נכנס לשבת קודש ברגע האחרון… מגיע לשיעור ברגע האחרון… מוכר את החמץ ברגע האחרון… קונה ארבע מינים ברגע האחרון… עושה כפרות ברגע האחרון… בונה סוכה ברגע האחרון… וכן על זה הדרך בשאר העניינים.
אין פלא אפוא שגם הברכה שלך, השמורה והמצופה לך, תגיע אף היא אליך תמיד ברגע האחרון, במידה כנגד מידה! תנסה נא לשנות את דרכך לטובה בתיקון מידת הזריזות, תיכנס לבית הכנסת תמיד בין עשרת הראשונים, תקבל שבת עשר דקות לפני הזמן הרשום בלוח, וכן בכל שאר ענייני עבודת ה' תזדרז נא להקדים בזריזות ככל יכולתך, ואז ממילא תקדים הברכה גם היא לבוא אל ביתך בזריזות, ולא תצטרך להמתין עוד עד הרגע האחרון.
אכן! הודה האיש, נכון הדבר, שהתרגלתי משום מה לאחר כל דבר מלעשות עד הרגע האחרון…
קיבל על עצמו אפוא היהודי לשנות את דרכו לטובה, והחל לעבוד על מידת הזריזות, השתדל להיות בכל יום מן הראשונים המגיעים אל התפילה, הן בשחרית והן במנחה ומעריב, הוסיף לקבל 'תוספת שבת' נוספת יותר מן התוספת המקובלת, וכן על הדרך הקפיד להקדים בכל דבר וענין להיות זריז ונשכר.
והנה זה פלא, לא חלפה תקופה ארוכה והאיש בא בשמחה גדולה לבשר על התמורה והמהפכה הגדולה שחלה בעסקיו, כשהם נעשים בזמן הראוי במתינות וביישוב הדעת, בלא לחץ ובלא כעס, בהשקט ובמנוחה הנפש, וברכת ה' מקדימה לפניו תדיר, ובכל אשר יעשה יעשה יצליח!
(טיב הקהילה)