פסחים קג
מדוע טרח הגרי"ש אלישיב להגיש בשמים לנער בר מצוה?
בריך רבא אבשמים ברישא
סיפר אברך יקר שכאשר היה בחור צעיר בגיל בר מצוה משפחתו התגוררה בסמיכות לבית הכנסת אוהל שרה. זה היה באותן שנים לאחר פטירת הרבנית ע"ה אשת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. הגרי"ש היה נוהג ללמוד שם בשבת לאחר סעודה שלישית, ולאחר שהסתיימה תפילת ערבית חזר למקומו והמשיך ללמוד בהתלהבות. אחת הדמויות הייחודיות והנודעות בשכונת מאה שערים חס על זמנו של הגרי"ש וחפץ היה שיוכל להמשיך את תלמודו לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת מבלי שיצטרך לטרוח אחר מנין לתפילת ערבית, ומבלי שיצטרך לעלות לביתו לערוך הבדלה. לצורך כך, ביקש ממספר אנשים דרי הסביבה שיעלו להתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת בבית הכנסת אוהל שרה. המנין עצמו היה מצומצם, ואני, נער שזה עתה נכנסתי לעול מצוות, זכיתי להצטרף למנין זה ולהתפלל עם הגרי"ש במשך שנתיים באופן קבוע.
לאחר התפילה היו עושים הבדלה בעבור הגרי"ש, לברכת "בורא מיני בשמים" היתה שם קופסת בשמים קטנה ועתיקת יומין ששכנה שם משנים קדמוניות. את קופסת הבשמים היו מעבירים בין המתפללים אחד לאחד, ולאחר שגמרו להעביר בין כולם, היה המבדיל עובר לברכת "בורא מאורי האש".
פעם אחת העבירו את הבשמים בין כל המתפללים, ואילו אלי, הבחור הצעיר שזה עתה מלאו לו שלוש עשרה שנה, כמעט ילד, איש לא שם לב. אני כשלעצמי לא חשתי בחוסר נעימות כלשהי, הבנתי שמטבע הדברים קשה לאנשים זקנים לשים לב לילד צעיר שזה עתה הפך לבר מצוה ולדאוג שיריח את הבשמים. זהו דבר רגיל ומצוי. אולם מתוך מנין המתפללים היה אחד בלבד שנתן דעתו עלי, הילד הצעיר. מרן הגרי"ש. הוא חיכה שקופסת הבשמים תגמור את ה'סיבוב' בין כל המתפללים, ואז ניגש אל האחרון שבהם, לקח ממנו את הבשמים ביקסל, הלך מספר פסיעות, ניגש לעברי והושיט לי את קופסת הבשמים.
הוא, הארי הזקן, לקח עמו את שמונים וחמש שנותיו וגחן לעברי, הילד הצעיר שזה עתה מלאו לו שלוש עשרה שנה. ממרום עיונו בתורה ושקיעתו העצומה, לא שכח לשים לב לכל סביבותיו ולהניח דעתו של ילד צעיר המתפלל במניין של זקנים ואיש אינו מתייחס אליו. חזרתי הביתה, כשהתרגשות רבה אופפת אותי.
(גדולה שימושה)