פסחים נד
מה למדו החשמונאים מהדרך שראובן היציל את יסף?
ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו
התורה מעידה, שראובן רצה להציל את יוסף. 'ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם, השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר, ויד אל תשלחו בו, למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו'. אלמלא היתה התורה מעידה על כך, היה מעשה האחים ומעשה ראובן אותו דבר.
העיד הקב"ה: "אני מעיד, שהוא רצה להשיב אותו הביתה!"
מחלוקת בחז"ל אם יש בבור הזה נחשים, אם ראובן ידע או לא ידע, ראה או לא ראה. האור החיים הקדוש אומר שגם אם ידע שיש שם נחשים, העדיף לזרוק אותו לבור עם נחשים, כי רק אם נגזר עליו בגזירת עליון שיהרגו אותו, הם יפגעו בו.
בפרשה מביאים רבותינו מדרש בילקוט הראובני: הדודאים נתנו ריח – זה ראובן, ועל פתחינו קול מגדים – זה חנוכה. כל המפרשים מחפשים קשר בין ראובן לחנוכה. בגמרא יש המימרה שהבור ריק אין מים – שהעין אינה שולטת למעלה מ-20 אמה (אז ראובן לא ראה מה הולך בתוך הבור), וסוכה ומבוי ונר חנוכה למעלה מ-20 אמה פסול. אז כולם מקשרים את זה.
אחד המפרשים אומר יסוד נפלא: מראובן למדו החשמונאים מה צריך לעשות בחנוכה. כי ראובן אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, נשים אותו בבור. זה מה שאני יכול לעשות עכשיו כדי להציל את אחי. לחשמונאים היתה אותה שאלה, יש להם רק פח שמן אחד, האם מדליקים היום או מחכים ליום השביעי, כי השמן החדש שיבוא יהיה רק אחרי 8 ימים, אז נדליק ביום השביעי ונוכל להדליק ברצף. החשמונאים למדו מראובן, כרגע מדליקים נרות חנוכה, אנו עושים מה שאנו יכולים כרגע. אם אנו עושים מה שאנו יכולים, הקב"ה יעשה את השאר. והקב"ה עשה נס חנוכה 8 ימים. כי הם עשו מה שהם יכולים.
*
היסוד הזה מלמד אותנו יסוד בעבודת ה’. כל אחד ואחד ועבודת ה’ שלו. אנשים שקמו והקימו כל מיני דברים, הם חשבו שלא יצליחו, הם עשו מה שהם יכולים, פעולה אחת, והקב"ה עשה את השאר.
יהודי סיפר לי, אחרי השיעור, שיש לו קרוב משפחה, בעל משפחה גדולה, הרבה ילדים שהוא צריך לחתן, ואין לו כסף, אין לו שום סיכוי לחתן אותם. זה היה לפני 50 שנה, כשעוד יוקר רכישת הדירות לא היה כמו היום, אבל כסף לא היה. הוא נכנס למשרדי עץ חיים בירושלים, וביקש את רשימת התורמים של עץ חיים. אמרו לו – מה פתאום? זה אחד הסודות הכמוסים ביותר. הוא ביקש את התורמים שנותנים ח"י שקל בשנה, את הקטנים. הוציא מכתב המלצה מאיזה רב שהכיר אותו, ושלח לאותם תורמים. עשה השתדלות מה שהוא יכול לעשות, לא נסע לחו"ל, רק שלח מכתב. אחד היהודים שקיבל את המכתב חיכה לתשובה מבדיקה רפואית קשה מאוד שעשו לבתו. הוא הכין כסף לחתן את בתו, ואמר שאם חס וחלילה הבדיקה תהיה גרועה, הכסף לא יועיל, אבל אם הבדיקה תהיה טובה, הוא יוכל לחתן אותה. הוא החליט לתת את כל הכסף לצדקה, אם הבדיקה תהיה טובה. הוא קיבל 2 מכתבים – אחד מביה"ח שהבדיקה טובה, והשני מהיהודי שהיה צריך לחתן את בתו. הוא שלח מכתב ליהודי שהוא ישלם את כל הוצאותיו.
אדם עושה מה שהוא צריך, הקב"ה אומר שהוא עושה את השאר. ללמד אותנו מה תפקידנו בעוה"ז.
(הרה"ג רבי ברוך רוזנבלום שליט"א)