צוות 'לקראת שבת'
זכינו להתקבל לשיחה אצל הגאון רבי שמעון גלאי שליט"א, רב קהילת מנחת יהודה ,וחניכי הישיבות שיכון ה' בב"ב, ומחשובי הדיינים בבית דינו של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל. הגענו לבית המדרש שברח' צירלסון בבני ברק, כשהרב גלאי היה בעיצומה של תפילת ערבית שבסיומה אמר הקהל כמובן את תפילת 'עלינו לשבח'.
מי שמכיר או שמע, יודע שתפילת 'עלינו לשבח' אצל הרב גלאי היא פרק בפני עצמו. יש 'מעריב' ויש 'עלינו לשבח', כמו שיש 'שחרית ויש 'עלינו לשבח' וכן במנחה.
באמירת 'עלינו לשבח' מתלהב הרב עד מאוד, ולפעמים שוקע באמירתה במשך עשר דקות ואפילו רבע שעה או יותר. המילים נאמרות ברגשי קודש, בהתלהבות יוצאת דופן, בהתפשטות הגשמיות ממש. בסיומה של השיחה המרתקת, אזרנו אומץ ושאלנו את הגר"ש שליט"א לטיבה של הנהגה זו, ומדוע הוא מאריך כל כך ב'עלינו לשבח' יותר משאר בני האדם ויותר ממה שהוא עצמו מאריך באמירת 'אדון עולם' או 'ברוך שאמר', ושאר קטעי התפילה. את תשובתו האופיינית כל כך, נביא בהמשך בעז"ה.
חינוך הילדים על רגל אחת
"היסוד הגדול ביותר בחינוך, הוא להראות להם דוגמא אישית. להראות לילדים מה חשוב לנו", אומר הגר"ש שליט"א. "רק דוגמא אישית! להראות לילדים מה חשוב לנו באמת. "הסטייפלר היה אומר, אתה יכול להגיד מאה פעמים לילד ליטול ידיים. אם הוא יראה אותך נוטל ידיים כמו שצריך אז הוא גם ייטול, ואם הוא לא יראה אותך, לא יעזרו כל הדיבורים וההפצרות.
"זה מה שכתוב בפרשת וירא "למען אשר יצווה את ביתו אחריו ושמרו לעשות את דרך ה'" לפי הדקדוק זה לא נכון לכאורה. היה צריך להיות כתוב למען אשר יצוה את ביתו אחריו לשמור את דרך ה', הרי אני מצווה אותך לעשות משהו, מצווה אותך לשמור…
"אלא נראה לי הפשט הוא שיש ציווי שלא צריך לומר אותו בפה. זה סוג של ציווי שאתה מצווה בלי מילים, והשמירה באה ממילא. זה ציווי בדרך של דוגמא אישית. אברהם אבינו פועל ומקיים כך את המצוות, באופן שעצם קיום המצוות הוא ציווי לילדים והם כבר ישמרו את המצוות, כי הם יראו כמה הן חשובות ויקרות לאביהם אברהם.
"אבי מורי היה תלמידו של מרנא החפץ חיים זיע"א, אני חושב שמימיי לא שמעתי ממנו מילה רעה על אדם. לא בגלל שהוא למד את הספר חפץ חיים, אלא בגלל שהוא גדל בצלו של החפץ חיים עצמו, הוא ראה את הדוגמא האישית, וזה מה שהוא החדיר גם בנו, הילדים שלו".
אמונה ושמחה – המפתח להצלחה
בתוך השיחה מספר לנו הגר"ש גלאי, כי את שנות הילדות שלו עשה בבית בן שני חדרים, שבו התגוררו שמונה נפשות. "בבית הזה גרה הסבתא, אמה של אמי ע"ה, שני ההורים שלי ואנחנו היינו חמישה ילדים…
"שני חדרים הכילו את כולנו. היה בנוסף איזה 'הול' קטן, היתה שם ספה… אבל שני חדרי מגורים היו לנו. הדור של היום לא יבין את זה, אני לא יודע אם מותר לי לספר על כך בכלל, כי הם יגידו שאנחנו בכלל לא מבינים את הדור של היום ולכן אני לא יכולים לומר להם דעות. "אתם חיים באטמוספרה אחרת", הם אומרים לנו, אבל אנחנו מבינים אותם מצוין… גרנו בבית עם שני חדרים בלבד, אבל היה אושר ושמחה בבית, לא היה חסר שום דבר.
"אז קודם כל מה שצריך הרבה להחדיר היום, זה אמונה, אמונה פשוטה, אתה עובר עם ילד ברחוב ורואה גינה, תראה לו איך עגבנייה צומחת, אמונה פשוטה, האמונה פשוטה זה הדבר הכי חשוב שבאמת יכול להחדיר המון.
"ועוד דבר, חשוב לדעת שהילד יודע להבחין ממה האבא שמח. האם האבא שמח כשהוא שומע שהבן שלו משחק יפה או כשהוא שומע שהבן שלו למד טוב. צריך לשמוח בלימוד של הילד, שמחה אמיתית, שהילד ירגיש בה מעצמו. לא לשמוח בגלל ציון טוב, אלא בגלל שהוא למד. "כשהאבא אומר לילד 'אה ב"ה קיבלת 100 במבחן', זה עוד לא חינוך כמו שצריך. האבא קיבל כבוד בזכות הילד אז הוא שמח…
"אבל אם האבא שמח באמת ואומר לילד "אני רואה איך אתה לומד, איך אתה מתאמץ, הציון לא מענין אותי, אכפת לי שאתה לומד. או אז הילד רואה מה באמת גורם לאבא שמחה, וזאת הדוגמא האישית החשובה ביותר".
ה'מה רבו' של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל
בתוך השיחה אנחנו מבקשים מהגר"ש שליט"א שיספר לנו אולי איזה סיפור שהיה עד לו, או שמע, בעניין של השגחה פרטית ונפלאות הבריאה, שהרי הציבור בימינו צמא לסיפורים מהסוג הזה.
הרב מחייך חיוך רחב ומספר לנו סיפור קצת שונה מזה שביקשנו לשמוע…
"אתם יודעים שהרב שטיינמן פעם נסע לשוויץ. כדרכו לא הרים את עיניו אל מחוץ לד' אמותיו ולא התבונן בכלל בנופים היפים שהקיפו אותו. אמרו לו אולי הרב יסתכל קצת, הרב יראה 'מה רבו מעשיך ה'… רואים את הרי אלפים היפים כל כך'. "הצביע הרב שטיינמן על הגוף שלו, "כדי לראות 'מה רבו מעשיך', אני לא צריך לראות את האלפים. אני רואה את זה פה! בגוף שלי. כמה ניסים ונפלאות יש בגוף שלי!!!".
"כשאדם מתבונן באמת, אפילו אדם פשוט, רק ההתבוננות הזאת בכל רגע מהחיים אנחנו רואים השגחה פרטית ו'מה רבו מעשיך'. "אני מכיר אנשים שבכל שבוע, בסעודה שלישית, הם יושבים כל המשפחה, וכל אחד מהמסובים סביב השולחן מספר סיפור אחד של השגחה פרטית שהיה לו במשך השבוע. אם רק נתחיל לספר סיפורי השגחה פרטית, הרי לא נוכל לסיים לעולם, כי בכל רגע רואים כאלו סיפורים".
הסוד הכמוס שב'עלינו לשבח'
השיחה כללה נושאים רבים נוספים, אבל מפאת קוצר היריעה וכדי שלא להאריך הבאנו רק רק חלקים ממנה, ועוד חזון למועד ובעז"ה נביא בהמשך ב'לקראת שבת' ובפלטפורמות נוספות של 'דרשו', את כל חלקי השיחה.
ובכל זאת לא נוכל לכחד מכם הפעם את הסיומת המיוחדת שהיתה לשיחה הזאת, כשאזרנו אומץ וביקשנו מהרב שליט"א, שיגלה את אוזנם של קוראי 'לקראת שבת', מה הוא הסוד הכמוס הטמון באמירת 'עלינו לשבח' המפורסמת שלו.
"היסוד של 'עלינו לשבח', זה שהוא כולל את כל יסודות האמונה", מסביר הרב גלאי. "עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות!".
"כשהייתי שם, בבית לווינשטיין, (אחרי תאונה קשה שעבר הרב, לפני כ-17 שנים, והצריכה שיקום ממושך י.א.ל), ישב לידי בן אדם שלא אמון על דרך התורה. והוא אומר לי אני מקנא ברב, לרב יש מה לעשות עם היום ולי אין…
"יהודי כל זמן שהוא חי, והנשמה בקרבו, יש לו מה לעשות. הוא לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, אבל הוא יכול ללמוד קצת, הוא יכול להתפלל קצת, הוא יכול לעשות משהו, אז קודם כל אנחנו אומרים "עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה שהם משתחווים להבל ולריק… ואנחנו משתחווים ומודים למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
"אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו קמים בבוקר! אתם יודעים איזה תענוג זה? אדם יודע בשביל מה הוא קם בבוקר, לא 'ילך לו' היום כמו שצריך, או כן 'ילך לו' כמו שצריך, הוא לא יודע איך ייראה היום, אבל הוא יודע בשביל מה הוא קם בבוקר. על זה לבד צריך להודות בלי סוף.
"אמרתי פעם ווארט נפלא על הכתוב "להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות, למה אמונתך בלילות ובבוקר חסדך? אולי להיפך? בבוקר לפני שמתחילים את היום צריך אמונה, ובלילה כשמסיימים את היות להודות על כל החסדים…
"אלא אנחנו צריכים להגיד בבוקר חסדך, אתה קם בבוקר אתה צריך לדעת שכל מה שתעשה היום זה רק עם חסדי ה'! אם הקב"ה לא ירצה אתה לא תעשה שום דבר.
"אחרי שעבר היום, ואולי חלילה לא הלך לי הכל כמו שצריך, כאן ההוא פגע בי ואחר כך אירע לי כך וכך, או אז צריך להגיע ל'אמונתך בלילות', אתה גמרת את היום ולא הלך לך כמו שצריך תתחזק באמונה, תדע שהכל מאתו יתברך.
"ולשאלתכם זה הסוד של 'עלינו לשבח', כיון שיש בו את היסודות של האמונה, אנחנו מתחילים עלינו לשבח לאדון הכל על מה? לא על זה שהוא נתן לי רגלים, אלא קודם כל על זה שלא עשנו כגויי הארצות, שאנחנו יודעים שיש בורא לעולם, ויש לנו למי לפנות.
באחד הפעמים הייתי אצל רופא שאינו שומר תורה ומצוות לצורך טיפול "הייתי אצלו לצורך טיפול רפואי לא קל והיו צריכים לעשות כמה הרדמות באמצע, ההרדמות לא כל כך הצליחו והכאבים היו חזקים מאוד. קמתי מהכסא והתחלתי לרקוד "הטוב הטוב הטוב, כי לא כלו רחמיך…".
"הרופא הסתכל עלי ואמר: "אני מקנא בך! יש לך עם מי לדבר!!! לי אין עם מי לדבר…".
"אז אני אומר "עלינו לשבח לאדון הכל", שאנחנו יש לנו למי לפנות! הם משתחווים להבל וריק… ואנחנו כורעים ומשתחווים לפני מלך מלכי המלכים! שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, הכל שלו, הוא אלוקינו אין עוד. כשחושבים על המילים הללו זה נשמע אחרת לגמרי.
"ואחרי שאדם מחדיר בעצמו אמונה בקדוש ברוך הוא, אז "ועל כן נקווה לך ה' אלוקינו" הוא יודע שיש לו למי לקוות! מה צריך יותר מזה בעולם??? זה היסודות של האמונה.
"אבל זה לא בא רק כשאומרים עלינו לשבח פתאום מחדירים אמונה ומתלהבים. לא. את זה צריך להתחיל מתחילת היום, ללכת כל היום עם אמונה ועם ההרגשה הזאת, ואז כשאומרים 'עלינו לשבח' זה נאמר בצורה אחרת.
"אם כל היום אדם מתבונן, איך אני הולך על הרגליים, מה קרה לי אתמול, אתמול שכבתי במיטה כמו גולם לא יכולתי לזוז, איך היום פתאום אני הולך? זה רק מהקב"ה. רבי חצקל אברמסקי היה אומר "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך", כדי לבוא לבית המדרש צריך כאלו חסדים גדולים מברוא העולם. צריך לחיות עם ההרגשה הזאת, או אז ה'עלינו לשבח' הוא אחר, אחר לגמרי".
תודה על השיעור
רב תודות! השיעור מיוחד מאוד ומחזק! נותן כוחות ותשובות לשאלות שמעסיקות אותנו