הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע אנו נתקלים בפעם הראשונה בתורה בחלום רע ובתחושתו הרעה של החולם. בסופו של דבר מגיע גם פתרון החלום לטובה: "וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם… וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים… וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹקִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ נָא לִי".
בגמרא ובפוסקים נזכרות שתי פעולות ל'טיפול' בחלום רע: 'הטבת חלום', ו'תענית חלום'. הטבת חלום מיועדת אף לחלום שאין לו משמעות רעה, אך גורם לחולֵם לעוגמת נפש, ונעשית בצורה זו: החולם עומד לפני שלושה מאוהביו, ואומר להם: "חֶלְמָא טָבָא חֲזָאִי"; (= חלום טוב ראיתי), והם עונים לו שלוש פעמים, ויש אומרים – שבע פעמים: "טָבָא הוּא וְטָבָא לֶהֱוֵי, רַחֲמָנָא לְשַׁוְיֵהּ לְטַב, שְׁבַע זִמְנִין לִגְזְרוּ עֲלֵהּ מִן שְׁמַיָא דִּי לֶהֱוֵי טָבָא וְיֶהֱוֵי טָבָא"; (= טוב הוא וטוב יהיה, ה' ישימנו לטוב, שבע פעמים יגזרו עליו מן השמים שיהיה, ויהיה טוב). ובשעת ההטבה יעביר החולֵם את החלום במחשבתו.
ויוסיפו המטיבים ויאמרו שלושה פסוקים שיש בהם לשון הפיכה, שלושה שיש בהם לשון פדייה, ושלושה שיש בהם לשון שלום; וכנדפס בסידורים. וכשאינו מתענה תענית חלום, יאמרו לו בסיום ההטבה: "לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב יינך". ויש שנהגו לומר לחולֵם לפני ההטבה, את הפסוק הנ"ל שבפרשתנו: "הלא לאלוקים פתרונים ספרו נא לי".
וההטבה מצוה היא, וחל עליה הכלל: "זריזים מקדימים למצוות", ולכן ראוי לקיימהּ מיד כשמתאפשר. ויש לקיימה גם כאשר החולֵם מתענה 'תענית חלום'; וניתן לקיימהּ גם בשבת. ויש שהורה שהחולם צריך להופיע בעצמו בפני המטיבים, והטבה על ידי שליח אינה מועילה; והורה עוד, שאשה אינה יכולה להטיב בפני שלוש נשים כי אם בפני שלושה אנשים.
והחולֵם חלום אשר לא ברור אם טוב הוא או רע – יאמר בשעת ברכת כהנים את התפילה הנדפסת בסידורים, הפותחת במילים: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא". ויש לאומרה בשעה שהכהנים מאריכים בניגון לפני אמירת המילה 'שלום', וכשאינם מאריכים – יש שהורה שיאמרנה מיד בסיום הברכה.
הפעולה השניה, המועילה לביטול חלום רע, היא תענית חלום, ועליה אמרו חז"ל: "יפה תענית לחלום כאש לנעורת", שהיא פסולת הפשתן הנשרפת באִבחה אחת. ודווקא כשמתענה באותו היום, ולכן יש להתענות אפילו בערב שבת ובשבת; וזוהי התענית היחידה המותרת בשבת. ואין התענית מועילה אלא כשמתלווה אליה התשובה, כי התענית מועילה כקרבן לחטא, וכשם שהקרבן אינו מועיל בלא תשובה, כפי שנאמר: "זבח רשעים תועבה", כך גם התענית.
תענית זו רשות היא ולא חובה; ומעוברות ומניקות לא יתענו, רק 'יפדו' את התענית בכסף לצדקה. ומי שחלם בעניָן שהרהר בו ביום, או שמִלא כרסו באכילה ושתייה לפני השינה, או ילד שחלם – כתבו הפוסקים שאין בחלומו ממש ואין צורך להתענות. והחזון איש הורה שבזמננו אין להתענות כלל על חלומות, והעיד על עצמו שכך מנהגו; והורה לומר את התפילה הנ"ל בשעת ברכת כהנים.
[שו"ע או"ח רכ, א-ב, ומשנ"ב א-ז; ביאורים ומוספים דרשו, 1-7]