שאלה: מעשה באשה צדקנית שעשתה בצק בכמות גדולה, כדי לקיים הפרשת חלה בברכה. בשעת ההפרשה נכנס בעלה למטבח כדי לשמוע את הברכה, ולהתפלל יחד בעת רצון של ההפרשה, וראה שלוקחת בידה חתיכת בצק ואומרת: 'הרי זו חלה', ורוצה לברך. אמר לה בעלה שאסור לה לברך, מאחר שכשאמרה בפה שזו חלה כבר בוצעה ההפרשה, ועכשיו אי אפשר לברך. היה עליה קודם להפריש חתיכה בלי לומר כלום, ולברך, ורק אחר הברכה לומר שזה חלה.
הצטערה האשה מאד שהפסידה את הברכה, ודמעות החלו לרדת מעיניה. אמר לה בעלה שילך להשאל על ההפרשה בפני שלושה, והם יתירו את ההפרשה, ואז תחזור העיסה להיות טבל ותוכל להפריש כדין בברכה.
השאלה היא – האם מותר להשאל, או שזה גורם ברכה שאינה צריכה?
תשובה: מבואר בגמרא ובפוסקים שניתן להשאל על תרומה וחלה ולעקרם כמו התרת נדרים, במקום צורך הלכתי. ועיין חת"ס (יו"ד סי' ש"כ) שכתב שאסור להשאל בחינם. והנדון שלפנינו הוא האם כשנשאל כדי שיוכל לברך, נחשב לצורך, או שהוא גורם ברכה שאינה צריכה.
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' קי"ח) דן בשאלה זו והביא ששאלו בזה את מרן הקהלות יעקב זצ"ל ואמר שאין לישאל דהוי גורם ברכה שאינה צריכה, ומרן האבי עזרי זצוק"ל אמר שנראה דמותר לישאל, ומה שאח"כ חייב להפריש ולברך זהו מצותו. והמנח"י עצמו סובר כמרן הקה"י והאריך בראיות וטעמים לאסור, וגם דן לחוש לדעת הט"ז ביו"ד שכ"ג סק"ב דאין להתיר אלא בפתח בגוף הדבר ע"ש.
ובספר שלמי תודה להגרב"צ פלמן זצ"ל (בין המצרים בסופו ענינים סי' ב') הביאו שהוא שאל בענין זה את הגאונים הנ"ל, והביא שדעת הדרך אמונה (פ"ב מתרומות הט"ז צה"ל ס"ק תל"ב) כדעת אביו הקה"י לאסור, ואילו הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגראי"ל שטינמן זצ"ל סוברים שאין בזה חשש, וכן נוקט הגרש"ז אויערבך זצ"ל בפשיטות במעדני ארץ (תרומות פ"ב הי"ז אות ג').