הרב צבי וינברג
"וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ" (במדבר י"ט, י"ט)
כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (פרה ג,ג) וז"ל: "הנה אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת, ובין איש אשר נטמא כל ימיו ואח"כ טבל והזה עליו ג' וז', אלא שזה אשר היזה עליו יותר גדול המדרגה בטהרה לפי שהפסוק כבר שפט עליו שהוא טהור".
בספר 'עולמות שחרבו' (פ"י עמ' סג) מביא על דברי הרמב"ם האלו מעשה, שהאדמו"ר רבי יואל מסאטמר נפגש בקנדה עם הגאון הרב פנחס הירשפרונג זצ"ל, ואמר הרב הירשפרונג, שהיינו חושבים שאם יש לפנינו ב' אנשים, אחד טהור לגמרי, והשני טמא כל ימיו, וכעת החליט לטבול, כעת אין חילוק ביניהם.
אולם הרמב"ם אומר חידוש, שזה שהיה טמא ונטהר, הוא יותר גדול במדרגתו מזה שמימיו לא נטמא, כי יש לו עדות מן התורה שהוא טהור ולא רק טהור במציאות.
ואמר לו האדמו"ר שדברי הרמב"ם מאירים, אבל החסרתם מילה אחת, ויש לה הרבה משמעות, שהרמב"ם כותב "אין הבדל בין איש שלא נטמא לעולם במת ובין איש אשר נטמא כל ימיו". הרמב"ם כתב זאת רק על טומאת מת, אבל בטומאה היוצאת מן הגוף – גם הרמב"ם מודה שיותר גדול זה האיש אשר מעולם לא נטמא[1].
ובקובץ 'קול התורה' (חוברת מ"ז תשרי תש"ס עמ' כב) מובא מעשה מהרב גרשון שטמר שליט"א, כיום מזכיר העדה החרדית בירושלים, שסיפר: "זכיתי ללמוד מדי ערב עם הגאב"ד דטשעבין ז"ל בביתו, בשכונת שערי חסד פה ירושלים ת"ו.
ופעם אחת כשגמרנו הלימוד, שאל אותי הגאב"ד דטשעבין ז"ל, מה אעשה אם אני אורח אצל אחד, והביאו לפני קערה של פירות חו"ל, שאין עליהם שום חשש איסור של טבל, שביעית וערלה וכדו', שהרי הם פירות חו"ל, וגם הביאו לפני קערה של בשר, שיש לה הכשר טוב, הכשר שממנו אני רגיל לאכול, איזה מהם אקח לאכול. ואמרתי שאקח הקערה של הפירות, משום דאף על פי שיש בשר כשר שאני אוכל, אבל מ"מ על הפירות אין שום חשש כלל, ואינם צריכין להכשר כלל.
"והגאב"ד מטשעבין ז"ל לא הסכים לזה, ואמר לי שיותר טוב ליקח הבשר, והביא ראי לזה ממש"כ הרמב"ם הנ"ל, ואמר: 'אם כן הוא הדין בנידון דידן יותר טוב לאכול הבשר שיש עליו הכשר, שטעמפיל מוסמך, שהוא כשר, מלאכול הפירות אף שאינם צריכין הכשר כלל'".
[1] ובזה מיישבים את קושייתו של רבי יוסף ענגיל על הרמב"ם מגמ' ברכות (כב:) במעשה שאמוראים אכלו יחד, והיה שם נידון ביניהם מי יזמן, ורב פפא אמר שיתנו לו לברך משום שנפל עליו ט' קבין של מים, וא"כ הוא טהור מכולם, ואמר רב הונא, שהוא עדיף משום שלא היה צריך טהרה כלל, לא של ט' קבין ולא של מ' סאה. ולכאו' רואים שעדיף מי שלא נטמא כלל, אלא שיש לומר שבטומאה היוצאה מן הגוף בוודאי שעדיף מי שלא נטמא כלל.
(קב ונקי)
מחילה,
אך ברצוני לעורר שאלה על עצם השאלה כפי שמנוסחת בכותרת
כי לענין הכותרת לכא' יש להוסיף הוספה חשובה עד מאוד-
על הנידון במאמר – אם עדיף בשר בהכשר או פרות חול, שכן השאלה בכותרת היא אחרת-
שבפרות ארץ ישראל,שבהכשר טוב כמובן התקימו כמה וכמה מצוות ויש בהם קדושת פרות א"י כדברי הב"ח המפורסמים "לאכול מפריה ולשבוע מטובה" , וודאי שהמצוות התלויות בארץ אינם עלינו לטורח, ורצה הקבה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות – ובפרט במצוות התלויות בארץ – וכי יש מי שיעדיף לפטור עצמו מהם וממעלתם ולאכול מפרות ארץ העמים, ולומר זכרנו את ה..אשר אכלנו במצרים חינם – חינם מן המצוות?
ולכא' פשוט כי יש מצד זה להעדיף את הפרות בהם התקימו תו"מ, ושאר המצוות התלויות בארץ קודשנו.
דברי הטשיבינער נ"ע צריכים באור, כי גמרא מפורשת בכתובות "אשריך שזכית למשפחת דורקטי" שאין ספקות של איסור. ורק דחה שם רבי חנינא כי הדמים יפים להריון, וכאן לא שייך.
ואין קושיה כלל מהגמרא דברכות, כי שם ט' הקבין לא מועילים לסלק את הטומאה, אלא להתירו באיסור שאסר עזרא גרידא וא"כ ברור שזה חלש יותר. ועוד שגם זה לא מוסכם בגמרא שמועיל.