בפתיחה להלכות לשון הרע ורכילות הנלמדת היום, כותב רבנו ה'חפץ חיים' כי בגלל אהבת ה' את עמו ישראל, לפיכך הרחיקם מכל מידות רעות ובפרט מלשון הרע ורכילות, וכו'.
בביאורים ומוספים מציינים, כי מדבריו אלו משמע שגדר איסור לשון הרע אינו רק אם מדבריו יצא נזק לחברו, אלא אף אם לא יצא שום נזק וגנות לחברו – עצם סיפור גנות על חברו הוא מה שאסרה התורה.
וכן ביאר ה'חפץ חיים' לקמן (לשון הרע כלל ג ס"ו), וביאר שם ב'באר מים חיים' שכוונת התורה באיסור לשון הרע, שהקפידה על המידה הרעה הזאת שלא יגנה ישראל אחד את חברו, והביא שם שכן מוכח מדברי הרמב"ם ורבנו יונה.
אכן, ישנו דין נוסף באיסור לשון הרע, והוא כשמספר על חברו וגורם בכך נזק ורעה לחברו בגופו או בממונו, או שמיצר לו ומפחידו, אף שאין בעצם דבריו גנות על חברו. והביא ה'חפץ חיים' דין זה לקמן בכלל ד' מהלכות לשון הרע (באמ"ח ס"ק א) ועוד. וישנם כמה נפק"מ למעשה בין שני סוגי איסור לשון הרע אלו ויתבארו לקמן בכלל ג' מהלכות לשון הרע סעיף ו'.