את הסיפור הבלתי שגרתי דלהלן, שמענו לראשונה מפי מכר, ששמעו לא מזמן בדרשתו של רב חשוב. תחקיר קצר העלה כי המקור הראשוני של הסיפור הוא הג"ר חיים זאיד שליט"א, רב שכונת פרדס כץ בבני ברק, שמכיר את בעל המעשה ושמע את הדברים מפיו. הרב זאיד נענה לפנייתו בחביבות ובנועם, תיאר באוזננו את השתלשלות הדברים שלפניכם, ואף טרח לבקש את רשותו של בעל המעשה לפרסם כאן את הסיפור (בעילום שם) לתועלת הרבים. תשואות חן לו.
מסע לילי מפרך
השנה היא שנת תשע"ה, ימי ערב סוכות, אברך בני ברקי, תלמיד חכם חשוב, קיבל פנייה מעניינת מאחד מידידיו המתגורר בכפר אברהם שבפתח תקווה. בחצר ביתו של הידיד יש משהו אטרקטיבי מאין כמוהו בימים אלו של ערב סוכות. עץ אתרוגים משובח צומח שם לתפארה.
הידיד פנה אל האברך התלמיד חכם, המכיר בטבעם של אתרוגים והלכותיהם, והזמינו לסור לחצרו כדי לבחור שם שני אתרוגים נאים מתנובת העץ. אתרוג אחד ייקח בעל הבית, ואת השני ייקח האברך לעצמו. האברך קיבל את ההצעה ברצון. הוא נסע לכפר אברהם, חיפש ובלש ארוכות בין ענפי האילן, עד שמצא את האתרוגים המתאימים. הוא ביקש לשלם על אתרוגו טבין ותקילין, אולם החבר רצה ליהנות תלמיד חכם מנכסיו. בסופו של דבר התרצה לקבל תשלום כלשהו, עקב התעקשות האברך לשלם מכיסו על דבר מצווה.
האברך חזר לבני ברק כשבאמתחתו האתרוג הנאה שקטף, והניחו למשמרת עד החג. הימים חלפו ועברו, הגיע והתקדש ליל החג הראשון. הוא כבר התפלל את תפילת החג המרוממת, סעד בסוכה בצילא דמהימנותא, מחר השכם יזכה ליטול ד' מינים ולברך "שהחיינו". חשב כבר ללכת לנוח ולאגור כוח ליום המחר – אך לפתע זה קרה:
משהו לא נוח צלצל לו בראש לגבי האתרוג. התחושה העמומה הפכה במהרה לפעמון אזעקה… איך אירע לו דבר שכזה? הוא שכח לעשר את האתרוגים שקטף מהעץ! אסור לו ליטול את האתרוג! הוא היה נסער. הוא ניצל כמעט ברגע האחרון, מעוון של ברכה לבטלה ומביטול מצווה מהתורה, של נטילת לולב ביום הראשון…
הוא ניסה לשוב להירגע, אלא שאז רק התחיל להבין בעצם את הבעיה הגדולה שנוצרה – מה יהא עם הידיד בכפר אברהם? הוא סומך כנראה על חברו התלמיד חכם, שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. הוא אינו יודע כי האתרוג פסול לנטילה ולברכה.
איך יוכל לנום בשלווה בסוכתו, כאשר עומד כאן מכשול כה גדול לפני העיוור? ככל שהרהר בדבר לא מצא כל פתרון. לבסוף קיבל החלטה אמיצה. הוא ייטול את שתי רגליו העייפות, ויפסע עמן לכפר אברהם, שם יגלה את אוזן ידידו על האתרוג הבלתי מעושר. הוא אינו מסוגל להניח ביודעין ליהודי להגיע לידי מכשול.
וכך, בשעה שעם ישראל פונה לנוח מעט מהעמל המתיש של ההכנות לחג, שירך מיודענו את דרכו מבני ברק בואכה פתח תקווה. לאחר שעה ארוכה הגיע ליעדו, וסיפר לידידו הנדהם את כל הדברים האלה. הוא מילא את חובתו מתוך מאמץ רב והקרבה, פנה לשוב את כל הדרך הארוכה חזרה לביתו. השעה הייתה כבר קרובה לחצות כאשר חלף על פני בית החולים 'בלינסון'. הוא הבחין לפתע ביהודי דתי שפונה אליו ומבקש ממנו לעצור.
חסד על אם הדרך
האיש סיפר לו כי סבו חולה אנוש, ועומד להשיב ברגעים אלו את נשמתו ליוצרה. הוא יהודי פשוט ואינו יודע מה אומרים וכיצד נוהגים. הוא רואה שהוא איש של צורה, ועל כן פונה הוא אליו בבקשה נרגשת, שיסעד את סבו ברגעיו האחרונים. יאמר עמו את הפסוקים ויעשה כל מה שצריך. האברך כבר מאוד עייף, אך כמובן לא חשב לסרב. הוא פנה לבית החולים ושהה שם עד לאחר יציאת הנשמה, ואף דאג שיטפלו בנפטר כהלכה וכמו שצריך.
לאחר שהכל נגמר פנה הנכד אל האיש, שכמו נפל עליו משמיים בשעה שהיה כל כך זקוק לו, והתעניין לדעת מה היו מעשיו באישון ליל סוכות על אם הדרך? האברך סיפר לו את כל מה שכבר קראתם. על הבעיה שהתעוררה באתרוג ועל ההליכה מבני ברק לפתח תקווה, כדי להסיר את המכשול מחברו. האיש שמע את הדברים, ואחר כך שאל שאלה שממש לא הייתה קשורה לכל העניין: "תגיד", כך אמר, "יש לך פרנסה?". האברך התחמק בתחילה. למה הוא שואל? מה משנה עכשיו מצב הפרנסה שלו בעיצומו של החג? אבל האיש לא הרפה. בסופו של דבר הודה בפניו האברך על האמת, כי אין לו כלל וכלל פרנסה מסודרת, וכי הוא מטופל במשפחה גדולה, ויש לו הרבה חובות.
לאחר הדין ודברים המתואר, המשיך סוף סוף האברך את דרכו לבני ברק, אליה הגיע בשעות המאוחרות של הלילה.
יראת שמים ואוצר של פרנסה
לאחר חג הסוכות אירע הדבר.
האיש שהזמין אותו ליציאת נשמה, יצר עמו קשר והציע לו רעיון מעניין. הוא עובד כמנהל חשבונות בארגון כשרותי חשוב, שבראשו עומד רב גדול ופוסק נודע. הרב מחפש כבר זמן רב אדם נאמן למשרת פקוח אזורית בכירה, אך קשה לו למצוא. הרב חייב לדעת שבעל המשרה האחראית הוא אדם בעל יראת שמים אמתית וללא פשרות. איך יידע לקחת את האדם הנכון? יראת ה' היא מהדברים המסורים ללב!
אולם עכשיו דומה שהבעיה נפתרה מן השורש. הוא פנה אל הרב והמליץ על האברך שלנו למשרה החשובה, תוך שהוא מגולל בפניו את כל הסיפור. הרב התפעל והתפעם! כאשר אדם עייף הולך באמצע הלילה מבני ברק לפתח תקווה, רק כדי לזכות יהודי במצווה ולמנוע ממנו מכשול, ללא שמשהו אמר וידע, הדבר מגלה כמאה עדים כי יראת השמים שלו אינה משהו של אופנה ומצב רוח. הוא אינו מהסוג שיעגל פינות ויעצום עיניים, וימצא בצר לו ק"נ טעמים להיתרא. זהו יהודי שיראתו יצוקה ופנימית והיא יכולה לעמוד איתנה בפני אתגרים קשים.
הרב חש בכל לבו שהאיש שלנו הוא האיש שלו. יהודי שכזה חיפש כל העת. הוא נפגש עמו וגילה בו עוד שלל מעלות וכישורים רבים – וידע ברורות את אשר לפניו. הוא הפקיד את האברך על המשרה הבכירה והמכניסה והוא עושה בה חיל עד היום הזה, ולאורך ימים טובים. "יראת ה' היא אוצרו".
(מתוך "כלכלי"- כסליו תשע"ח)