השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
לא להתעכב כלל לאחר הקידוש!
מה הדין כשבשעת הקידוש דעתו לסעוד בחדר אחר? ומה הדין באדם שקידש ולא עשה סעודה? וכן אדם שקידש ויצא החוצה וחזר, האם היציאה מהווה הפסק? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן רע"ג סעיף ב' – ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
למדנו בסעיף א', שאין קידוש אלא במקום סעודה, כתוב בפסוק 'וקראת לשבת עונג', ודרשו חז"ל, במקום עונג, דהיינו במקום שבו סועדים את סעודת השבת, שם תהא קריאת קידוש, וזה מה שכתוב בשו"ע, שאם קידש בבית אחד, ואכל בבית אחר, לא יצא יד"ח, כי הקידוש אינו במקום סעודה.
למדנו בשיעור הקודם, שכאשר דעתו בשעת הקידוש לאכול את סעודת השבת בחדר אחר, דעתו גורמת לכך, ששני המקומות יחשבו כאחד ונחשב שסעד במקום קידוש, ויתכן שזה כוונת השו"ע, שאם קידש בבית אחד ע"מ לאכול שם, ואח"כ נמלך לאכול במקום אחר, לא מועיל ולא יצא יד"ח קידוש, אא"כ אכל כזית במקום שקידש שאז יכול להמשיך לאכול במקום אחר, כיוון שבכזית שאכל, קיים מצות סעודת שבת שסעד במקום קידוש.
לא רק אם קידש במקום אחד וסעד במקום שני, לא יצא יד"ח קידוש, אלא גם אם כלל לא סעד, לא יוצא יד"ח קידוש, שהיינו חושבים, שאם רוצה לאכול סעודת שבת, צריך לקדש וכדי שהקידוש יועיל לאכול את סעודת השבת, צריך שהקידוש והסעודה יהיו באותו מקום, אבל אדם שלא רוצה לסעוד את סעודת השבת, אולי באופן כזה יצא יד"ח קידוש, ומנין לנו שבכל קידוש צריך להיות סעודה? על זה מחדש השו"ע, שבאופן כזה לא יצא יד"ח.
צריך לאכול מיד במקום הקידוש, במשנה ברורה מסביר, שלא תהיה הפסקה בין הקידוש לסעודה ואפילו הפסקה קצרה, ומביא המשנה ברורה נידון, באופן שקידש, וקודם שסעד, יצא החוצה וחזר למקומו, האם יציאה החוצה מהווה הפסק או לא, ואומר, שבדיעבד אם קידש ויצא לעשיית צרכיו, וחזר, א"צ לחזור ולקדש כיוון שעשיית צרכיו היא חלק מצרכי סעודה.
אם בשעת הקידוש היה בדעתו לאכול שם מיד, אע"פ שאח"כ הוא נאנס ולא סעד שם מיד, כיוון שבדעתו היה לסעוד מיד, יצא יד"ח קידוש, ואם לא סעד מיד ולא היה בדעתו לסעוד מיד אלא לאחר זמן, לא יצא יד"ח.
אם היה בדעתו לאכול במקום אחר וגם שלא לאכול מיד, והתחרט ואכל במקום הקידוש ואכל מיד, יצא יד"ח.