הרה"ח ר' אשר קובלסקי שליט"א
"הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם" (בראשית י"א, ו)
אין אומה מיוחדת בהיותה מאוחדת, כמו עם ישראל. יהודי, כל יהודי, בכל מקום, ובכל מצב, הוא לא פריט בודד. הוא לא אדם לבדו, הוא לא יחידה לעצמה. כל אחד מאיתנו הוא פרט אחד בתוך כלל גדול, בתוך ציבור מגובש, בתוך קבוצה מאוחדת, ששמה 'עם ישראל'. איננו בודדים לעולם, כולנו אחד, כאיש אחד בלב אחד.
אולי כבר התרגלנו, אך בעצם הדבר הוא חידוש פלאי: למציאות המרגשת, בה כל יהודי 'חי' את המתרחש עם חבריו – יש שם. קוראים לזה אחדות. לעובדה שיהודים שמחים יום יום בשמחות חבריהם, לפעמים בהיכרות מועטה – קוראים 'אחדות'. לא עלינו, גם בימים כאובים, כאשר האכפתיות לכל יהודי בולטת, והכאב על צערו של הזולת מקבלים ביטוי צורב ועמוק – הדבר מעיד על אחדות, על שותפות, על היותנו קבוצה מגובשת ומאוחדת!
פרשת השבוע מסתיימת בעניינם של דור הפלגה, אשר יזמו לחטוא כנגד הבורא ית', והתורה מעידה כי הדרך היחידה לסיכול מזימתם היתה לפרק את הגיבוש והאחדות ביניהם. הדבר מעורר מחשבה: הרי הקדוש ברוך הוא כל יכול, ברגע אחד הוא יכול להפוך שמים וארץ ולשדד מערכות הטבע, וכאן – מבהיר בורא עולם כי מול חבורה מגובשת ומאוחדת הפתרון הפשוט הוא לפרק את האיחוד, להפריד את הגיבוש ביניהם. ביאר ה'חידושי הרי"ם' זי"ע את המסר הנפלא הנובע מכאן: הקדוש ברוך הוא כונן בטבע הבריאה, שלקבוצה מאוחדת יש כח רב ועצום שיכול לחולל שינויים כבירים, עד שדבר לא יוכל לעמוד בדרכה. דור הפלגה היו מאוחדים בדעה, מגובשים כקבוצה, הרבה יחידים שהפכו למקשה אחת – וממילא 'לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות' כפי שמעידה התורה, והפתרון היחיד הוא לפרק את האחדות ביניהם.
הידיעה הזו מחייבת מחשבה, מעוררת להתבוננות: ראו איזה כח נתן הקדוש ברוך הוא לאחדות – עד שהדרך הנכונה למנוע חטא כלפיו שנעשה מתוך אחדות – היא רק לפרק את האחדות המובילה לחטא. ראו עד כמה רב כוחה ועצומה יכולתה של האחדות, שאין דבר העומד בפניה וכל מטרה מושגת על ידה!
מה התברר בטיפול נמרץ?
'העבירו אותו כבר לטיפול נמרץ', סחו בני המשפחה בדאגה לכ"ק האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זי"ע, שבא לבקר את אביהם החולה. 'אמנם הוא היה בפנימית, אך מחלתו הכבידה, ואמש הועבר לטיפול נמרץ, כאשר המשמעות ברורה…'
הרבי שמע את הדאגה בקולם, וגם לבו – לבם של ישראל, החסיר פעימה. יהודי סובל נוראות ממחלה קשה, בני המשפחה סובבים סביבו כאובים ודאוגים, אכן, צרות עם ישראל מרובות… כשפניו המאירות נראו בשערי המחלקה, כבר התייצב במקום מנהל המחלקה, פרופסור ידוע שם, שקיבל קריאה דחופה כי צדיק ידוע מגיע לבקר את מטופל פלוני. הרבי שוחח עמו בענין, שמע סקירה רפואית מקיפה, בסיומה אמר הפרופסור באופן די נחרץ: 'ההערכה שלנו מותירה לו – במקרה הטוב – חודש ימים לחיות…'
הרבי הקשיב לדבריו בכובד ראש, רק על מסקנת הדברים היתה לו הערה קצרה: 'בלי לפגוע בכבוד הרופא, אני דווקא חושב שאולי ניתן לבטל את הגזירה…' אמר הרבי בקצרה וחתם את הדיון. בני המשפחה הקשיבו לדברי הרופא בדאגה, זו לא הפעם הראשונה שהם שומעים את ההערכה הזו… מאידך, במקרה הזה, נתן הרבי קצה חוט, הותיר פתח של תקוה בקצה המנהרה… למה יכוונו דבריו? כיצד ניתן לבטל את הגזירה?
אך נכנס הרבי לביקור בחדרו של החולה, מיד פרץ החולה בבכי מר. הוא סיפר לרבי את המצב הרפואי לאשורו ובמלוא כאבו, את ייסוריו הרבים ומכאוביו המתגברים, וגם את העובדה כי הערכת הרופא ידועה לו, קשה ואכזרית ככל שתהיה… 'רבי,' בכה החולה והתייפח מרורות, 'הן לצדיקים יש כח לגזור, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. אנא, יגזור נא הרבי לבטל את דברי הרופאים, ולהחזירני לחיים תקינים ובריאים!'
הרבי הביט בחולה המתייפח לפניו ועיניו התמלאו רחמים. יהודי מתייסר, דינו – מבחינה רפואית – כבר נגזר, והוא נאחז בתקוה כטובע הנאחז בקש. 'יש פעמים,' אמר הרבי אחרי הרהור ארוך, 'שגם לצדיקים אין כח לשנות את הגזירה. במקום בו יש מחלוקת, אין לצדיקים כח לגזור דבר וחצי דבר…'. הרבי הגביה מעט את קולו והוסיף: 'אם יש מחלוקת, אם חסרה אחדות, אין כל כח שיכול לבטל את הגזירה. יש להשקיע כוחות למנוע מחלוקת, ולחזק את האחדות. הביטו סביב וראו אם יש משהו שנפגם באחדות, סכסוך או מריבה וכיוצא באלה. אם לעצתי תשמעו, השקיעו כוחות בנושא האחדות ואהבת חברים, ובעזרת השם תראו ישועה ורפואה שלמה', אמר הרבי, וחתם את הביקור…
בני המשפחה היו מופתעים, עד כמה קלע הרבי כחוט השערה לבעיה הבוערת. כבר מספר שנים שסכסוך כספי מעיב על היחסים התקינים במשפחה, אח אינו מדבר עם אחיו, ואף בני הדודים אינם מחייכים אלה לאלה. סכסוך כספי גרם לתבערה גדולה, והמשפחה מפולגת ומסוכסכת… עכשיו ההוראה ברורה, וגם המוצא מהסבך הרפואי. אם הסכסוך נוצר על רקע כספי – הרי שזה בדיוק הרגע להבין שחיי האב חשובים שבעתיים מכל הון שבעולם… עוד באותו ערב, כינס אחד האחים את בני המשפחה כולה. כולם ויתרו, חלקם ויתורים מפליגים, אך סוף דבר שיצאו כולם שמחים ומאושרים, לוחצים ידיים ומאוחדים כמקדם…
כמה ימים אחר כך, החלה מסתמנת מגמת שיפור. המחלה הלכה ודעכה, אב המשפחה החל לשוב לכוחותיו… כשהשתחרר מבית החולים מהלך על שתי רגליו, נערכה סעודת הודאה חגיגית בנוכחות כל בני המשפחה המאוחדת והמאושרת, שציינו יחדיו את נס הצלתו הפלאי של בן המשפחה, שחזר מטיפול נמרץ לחיים תקינים, שהדהים את הרופאים בנס הצלה פלאי שכזה…
זעקה במירון באישון ליל…
הם היו קבוצת חברים מיוחדת ומאוחדת, שהתכנסו אחת לשבוע ל'חבורה' משותפת, להתעלות בעבודת השם מתוך אחדות ודיבוק חברים. כל שבוע התכנסו בני החבורה בבית אחד מהחבורה לפגישה ממושכת, שנשאה מטענים רוחניים ומאחדים לכל השבוע הקרוב… שבוע אחד, כשהתכנסו בני החבורה בביתו של ר' פנחס, הבחינו בדוק של דאגה מכסה את פניו המאירות בדרך כלל. 'דאגה בלב איש ישיחנה', ביקשו ממנו בעדינות, 'מי כמו חברים נאמנים יכולים לעזור ולסייע. ספר לנו מה קרה ולמה נפלו פניך', ביקשו באמפתיה.
כיון שהיו חבורה מאוחדת ומגובשת היטב, והכירו היטב איש את רעהו, לא נצרכו לבקש יתר על המידה. ר' פנחס פתח את סגור לבו, ובקול שבור סיפר: 'יש לי בן, מוישי, ילד חמד כבן עשר. לאחרונה התלונן על מיחושים בראשו, אך הדבר לא היה נראה חריג מדי. כשתכפו תלונותיו לקחנו אותו לבדיקה, ואת התוצאות האיומות קיבלנו היום – – – ' הוא פרץ בבכי, ובקול מרוסק הוסיף: 'זו לא סתם מחלה, זו הנוראה שבמחלות שהתפרצה בראשו בעוצמה רבה וכבר פיתחה גרורות. הילד, תינוק של בית רבן שלא טעם טעם חטא, מתייסר נוראות, אך הרופאים תמימי דעים כי אין מה לעשות, וגורלו כבר נגזר חלילה'
אחרי דקות ההלם, התאחדו החברים בהחלטה משותפת: יוצאים עכשיו לקבר הרשב"י, נסיעה ספונטנית ובלתי מתוכננת. האב ראה את החברים מתלחשים, ולרגע לא האמין להחלטה שנפלה – האמנם יזנחו את כל התוכניות, את שעות הלילה היקרות, את תכנון הלו"ז המוקפד – ויעזבו הכל לטובת נסיעה מירונה באמצע הלילה למען בנו? בתוך דקות אחדות, הפכה הנסיעה המתוכננת לעובדה מוגמרת, למרבה תדהמתו של האב… האברכים עדכנו את בני ביתם בשינוי הפתאומי, התארגנו עם כלי הרכב, ונערכו לצאת לדרך הארוכה…
האב הזיל דמעות התרגשות לנוכח המחווה החברתית הלא צפויה, ומפיו פרצה זעקת התפעלות: 'כל הכבוד! כמה כח ועידוד אני שואב מהחלטתכם המשותפת, מהאכפתיות הרבה שלכם! פתאום אני מרגיש שאינני מתמודד לבד, עמי אתם בצרה!' ובהחלטה של רגע קפץ והצטרף גם הוא לנסיעה, נוטל עמו את בנו החולה… כעבור שעות אחדות, הפכה מערת ציון הרשב"י לאבוקת תפילה לוהטת, תוך בכיות עצומות. בדמעות התייפחו החברים על נפש הנער, התחננו לבורא עולם למען חברם הטוב ובנו הקט, אשר אך בקושי החל את חייו וכבר מתמודד עם הגזירה הקשה. בבכיות נרגשות על קבר רבי שמעון ומתוך אכפתיות כנה לידידם, קרעו שערי שמים בזעקה…
סיפר לי הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, המכיר את הסיפור מכלי ראשון: לא חלפו אלא שבועיים ימים, והבדיקה הוכיחה כי באורח פלאי המחלה נסוגה אחור, ובעקבות כך הסכימו הרופאים להתחיל לטפל בו. בחלוף תקופת טיפולים ממושכת, כבר היה הילד בריא ושלם, נקי מכל גרורה וחף מכל סממן מחלתי, וכיום – הינו אברך יקר, אב לכמה ילדים, ומחובר גם הוא לחבורה מאוחדת ומגובשת… הרופאים כינו את הילד 'נס רפואי לא מוסבר', או 'תופעה לא מוכרת'. רק בני החבורה יודעים את סוד התרופה הפלאית שחוללה את הנס הגלוי: 'ילד האחדות'…
מהפך דרמטי בזכות בקבוק 'משקה'…
פורים, שעת בוקר מוקדמת, בבית מדרשו של הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקארלין זי"ע. קבוצת חסידים סיימו את התפילה זה עתה, מבקשים לפתוח את היום העליז בשתיה חריפה, הן 'חייב איניש לבסומי'…
הם מביטים אנה ואנה, אפס כי בית המדרש חף מכל לחות, נקי מכל בקבוק, ריק מכל טיפה… מחפשים במיטלטליהם, מעיינים גם בארונות הגבוהים, אך התוצאה נותרה כשהייתה: אין בכל רחבי השטיבל ולו טיפת יין אחת לפתוח את יום הפורים… הפרוטה גם היא לא מצויה במיוחד בכיסם, והמחשבה על חג הפורים שיחלוף ללא בקבוק 'משקה' ראוי לשמו על השולחן – העיבה על שמחת היום…
לפתע, עבר לפניהם אחד החסידים, שהגיע במיוחד ליום הפורים לשהות במחיצת רבו. לא לחינם הגיע החסיד – הן כבר למעלה מעשר שנים הוא מצפה לפרי בטן, ממתין בקוצר רוח לישועה, לזרע של קיימא. הוא הגיע לרבו ליום הפורים, אולי בעת עריכת השולחן, כשיישפך היין כמים ומתוך שמחה ועליצות, יבטיחו רבו בברכה איתנה כי השנה כבר יזכה… החסידים ראוהו, וספק בהלצה ספק ברצינות אמרו לו: 'אם תואיל לקנות עבורנו בקבוק משקה לשמח את ליבנו ביום הקדוש הזה – אנו גוזרים ומבטיחים כי עוד השנה תיוושע!'
אך שמע החסיד את דבריהם, ומיד קפץ על המציאה. בקבוק משקה אמנם עולה כמה רובלים, אך החסידים מבטיחים לו את הישועה לה הוא זקוק כל כך, במחיר זול עד כדי גיחוך… הוא אץ רץ לבית המזיגה המקומי, ורכש בכסף מלא שני בקבוקי משקה מהודרים, שב לבית המדרש והניחם לפני החסידים…
לנוכח בקבוקי המשקה הניצבים בגאון על השולחן, אורו עיניהם… הם שתו מן הבקבוקים כוסית ועוד כוסית, ומתוך 'לחיים' מאחד ועוצמתי שבו ובירכו: 'תזכה עוד השנה לחבוק בן זכר!' כעבור זמן, שב אותו חסיד ובא לפני הרבי, והפיתקא בידו, בה מוזכרים שמו ושם רעייתו לישועה, כפי שנהג מדי פעם… אך עמדו רגליו לפני הרבי, הרבי מישיר אליו מבט ועיניו נעצמות בדבקות, ניכר עליו כי ראשו אפוף שרעפי קודש… לפתע, הוא פותח עיניים מאירות, ואומר: 'האומנם נכון מה שאני רואה? היכן היית? אצל איזה צדיק נושעת?' – – –
החסיד פקח עיניים נדהמות: הן לא היה אצל אף אדמו"ר, וגם לא ידוע לו שנושע. האומנם? למה יכוונו דברי הרבי? הוא נבר בזכרונו, ניסה לדלות פרטים כלשהם מהתקופה החולפת… הוא לא זוכר כל אירוע מסעיר, לא ידוע לו על מה הרבי מדבר… רק בחלוף דקות ארוכות, נזכר החסיד במתרחש בשטיבל בבוקר יום הפורים. על בקבוק ה'משקה' החסר, על רכישתו במחיר מגוחך ביחס להבטחה, ובעיקר – על כך שלא באמת ייחס חשיבות כלשהי להבטחה האמורה… הוא סיפר לרבי את העובדות לאשורן, תוך התנצלות שלא זכר אותן מיד, כי פשוט לא התייחס אליהן כאירוע מכונן…
'אבל זה בדיוק מה שהושיע אותך!' קרא הרבי בהתרגשות, והוסיף: 'כבר שנים שאני מביט בפיתקא, ורואה כי המקרה שלך חסר סיכוי, אין דרך לפרוץ עבורך לישועה. אך העובדות מדברות בעד עצמן, כי יכולים החברים באחדותם לגזור גזירה, והקדוש ברוך הוא מקיימה!'