הרב ישראל ליוש
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ…" "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (מתוך הפטרה שבת שובה)
משה הינו יהודי שפרנסתו מצויה לו בדוחק, הוא עובר מעבודה לעבודה ואינו מצליח להתייצב בעבודה קבועה. יום אחד פגש משה את יעקב, ידיד נעורים שמזלו שפר עליו והוא עשיר גדול. לאחר התעניינות הדדית אחד בשלום השני, מספר משה ליעקב כי מצבו הכספי קשה וכי בקושי רב הוא מכלכל את ילדיו, 'בשמחה אעזור לך במה שאוכל' – אמר לו יעקב, משה שכבר היה שבע מתרומות חד פעמיות, ביקש מיעקב: 'אנא ממך הלווה לי אלף דולר כדי שאוכל להשקיע אותם בעסק משלי, וכך אעמוד על רגלי ולא אצטרך יותר להגיע למתנת ידם של אחרים, ובעזהי"ת' – הוסיף יעקב – 'כאשר יורווח לי אחזיר לך את הכסף'. 'בשמחה' – ענה לו יעקב – 'אך כרגע אין עלי את הכסף, בוא מחר למשרדי בשעה 5:00 אחה"צ ואתן לך את הכסף'.
לקראת השעה היעודה ביטל יעקב פגישה חשובה שהיתה אמורה להתקיים מחוץ לעיר ונשאר במשרד להמתין לידידו משה, אך משה לא בא. למחרת, שוב פגש משה את יעקב, ושוב דיבר איתו על דבר ההלוואה, 'אין לך מושג כמה הלוואה זו תעזור לי ותחיה את נפשי' – התחנן משה – 'היא תשקם אותי ויותר לא אצטרך לצדקות' – הוסיף. 'כבר הסכמתי להלוות לך' – ענה לו יעקב – 'אך לא הגעת, אם אקבע לך היום שוב באותה שעה ובאותו מקום, תבוא?', 'בוודאי שאבוא' – ענה משה, 'קבענו' – סיכמו ונפרדו לשלום, אך כפי שקרה אתמול קרה אף היום, יעקב פינה את זמנו ונשאר במשרד בשעה 5:00, ואילו משה לא בא.
למחרת, הכל שוב חזר על עצמו, הם נפגשו, משה התחנן מחדש כאילו הם נפגשים עתה לראשונה, יעקב בטוב לבו שוב הסכים להלוות לו את הכסף, סיכמו על פגישה בפעם השלישית, וגם אליה משה לא בא. אין צורך לתאר לפניכם מה יקרה אם הם יפגשו פעם רביעית ומשה יבקש שוב את ההלואה, הלא יעקב יטען לו: 'כנראה אין לך צורך בהלואה, אם היא היתה כה חשובה לך כדבריך, לא היית מתעצל לבוא למשרדי', משה הפסיד את הזדמנות חייו לפתוח עסק מרוויח משל עצמו.
במשל זה מסביר מרן החפץ חיים את הפסוק "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", לעיתים בני האדם מדברים הרבה בענייני תשובה ומעשים טובים, אבל לבם לא עמם, המעשים שלאחר הדיבורים לא משקפים את הדיבורים. על מצות התשובה אומרת התורה "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", 'לא מספיק' – אומר החפץ חיים – 'שהתשובה תהיה 'בפיך', היא צריכה להיות גם 'בלבבך', ולא כמו משה שבפיו התחנן להלוואה, אבל מעשיו ממש לא הוכיחו כך'.
'גם בתפילה' – אומר החפץ חיים – 'אנו רגילים לבקש דברים מסוימים, אך מעשינו בפועל לא מראים את רצינות כוונתנו, אדם קם בבוקר ומבקש בתחנונים מהקב"ה "והאר עינינו בתורתך" "תן בלבנו להבין ולהשכיל" "חננו מאתך דעה בינה", ומיד לאחר מכן הוא פונה לעסקיו ולא מקדיש עיתים לתורה כל היום כולו, הלא במעשיו הוא מראה שמה שביקש בפיו, ממש לא היתה בקשה רצינית והיא כלל לא חשובה לו, בדיוק כפי משה שביקש הלואה ולא בא כלל לקחתה.
● ● ●
על חשיבות הענין שלא לדבר מהשפה ולחוץ, אלא שפיו ולבו יהיו שוין, נוכל ללמוד מהספור הבא, אותו ספר מרן הרב מבריסק זצ"ל, על יהודי מארץ ישראל שהגיע אל העירה 'בריסק' כדי לאסוף צדקה לעניי ארץ ישראל. חודשים רבים הוא שהה בבריסק וגלילותיה וכיתת רגליו מעשיר לעשיר ומקהילה לקהילה לאסוף צדקה עבור הנצרכים.
לקראת חג הפסח, כאשר כבר היה לו סכום נכבד, החליט לשוב אל ביתו, ולשם כך הוא פנה אל סניף הדואר המקומי כדי לשלוח את הכסף לארץ ישראל, אך כאשר חיפש במעילו את הכסף, חשכו עיניו, הכסף איננו, כנראה שהוא נגנב ממנו, וכל עמלו במשך חצי שנה ירד לטמיון.
היהודי המשולח הבין מיד מיהו הגנב, אבל את הנעשה כבר אין להשיב…
כאשר עמד בתור להפקיד את הכסף, ניגש אליו אדם והציע לו לקנות מעיל חדש, 'אני רואה שמעילך מרופט' – שכנע אותו המוכר – 'הנה יש בידי מעיל חדש במחיר זול במיוחד', היהודי השתכנע ומדד את המעיל החדש. המוכר הנוכל החזיק לו את המעיל הישן בזמן המדידה, וכך בקלות העביר את מעטפת הכסף לכיסו מבלי שאיש שם על לב.
בצר לו פנה היהודי אל בית אבי מרן הגר"ח -סיפר הגרי"ז- וסיפר לו את דבר הגניבה, הוא שאג אל הרב מנהמת לבו על צרתו הגדולה, כי עומד הוא לשוב אל ביתו מבלי כל שכר על עמלו הרב במשך חצי שנה, היהודי בכה רבות ומאן להרגע. 'אל דאגה' – הרגיעו רבי חיים – 'שוב אלי בעוד כמה ימים ונסדר את הענין'. הגר"ח פנה לעסקני המקום וכעבור כמה ימים הוא השיג את סכום הכסף שאסף המשולח.
כאשר נתן הגר"ח את הכסף ליהודי, התבייש היהודי על שהגיב לפני רבי חיים באיבוד עשתונות, והבין שירד ערכו בעיני הרב על שבכה כה רבות על כסף שאיבד, ולכן הסביר היהודי לרבי חיים: 'כבוד הרב לא יחשוב שצעקתי על הממון שאיבדתי, ליבי כאב על כך שהייתי פתי והאמנתי לנוכל ההוא שבא למכור לי חליפה, איך הייתי כה טיפש ולא הבנתי כי כל רצונו היה לגנוב את כספי'. 'אם כך, וזה כל צערך' – אמר לו הגר"ח – 'אכתוב לך תעודה שאיש חכם אתה ואינך שוטה ואינך פתי, ואת הכסף שאספתי עבורך אתן לעניי העיר', מיד צעק היהודי: 'אבל מה יהיה עם הכסף'…