הרב אברהם פוקס
פעמים רבות אדם מקיים מצוות ומתאמץ לשמור על מצוה ולקיימה, הסיפור המובא בספר "ומתוק האור" מוכיח עד כמה המצוות שומרות עלינו וכמה גדול כוחה של כל מצוה ומצוה.
הסיפור התפרסם לאחר פטירת בעל המעשה, הר"ר שמשון דינין ז"ל, שהיה מלמד בתלמוד תורה, שפגש את אחד מתלמידיו והלה סיפר לו שזקוק הוא בדחיפות להלוואה כספית, וכבר ניגש ליהודי פלוני לבקש ממנו הלוואה אך זה סירב להלוות לו סכום כה גדול, מחשש שלא יהיה בידו להחזיר לו סכום זה.
ר' שמשון שמע את הדברים ופנה לאותו יהודי על מנת לשכנעו להלוות את סכום הכסף המדובר לתלמידו, בעל הממון האזין לדברי ר' שמשון ברוב קשב, ובסיומם אמר לו שהשתכנע מדבריו ויכול למסור לתלמידו שיסור אליו על מנת לקבל את ההלואה. ר' שמשון חזר לתלמידו שמח וטוב לב ובישר לו שההלואה מוכנה ומזומנה עבורו. התלמיד הודה נרגשות לרבו שלא היסס לעזור ולטרוח בעבורו, שנים ארוכות לאחר שלימדו ופנה לקבל את ההלואה.
כשהגיע זמן הפירעון והמלוה נוכח לדעת שאת כספו לא יקבל מן הלוה, פנה לר' שמשון ואמר לו: "אמנם לא חתמת לי ערבות ואינך חייב לי מאומה, אך כיון שמחמת דבריך והשכנוע שלך הלוויתי לתלמידך את הכסף המדובר, מן היושר שתדאג לכך שלא אפסיד את כספי". שמע ר' שמשון את דבריו והלך להתייעץ עם מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, הרב אמר לו שאכן מן הדין אינו חייב לעשות דבר בענין, אך כיון שהדבר התגלגל על ידו ראוי שיקח על עצמו את המצוה עד הסוף, "ואף שזה סכום גדול עבורך אני מציע שתפרוס אותו בתשלומים על פני תקופה ארוכה".
ר' שמשון קיבל את דברי הרב וחזר למלווה עם החלטתו לשלם לו את חוב תלמידו בתשלומים, כאמור התשלומים נפרשו לאורך תקופה ארוכה כאשר מדי חודש בחודשו ר' שמשון משלם מקצבת הפנסיה שלו את חוב תלמידו, זמן קצר לאחר ששילם את התשלום האחרון – הלך ר' שמשון לבית עולמו.