לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים כג, כ)
החפץ חיים אומר דבר נפלא: האדם ששתק והבליג וסבל על כבוד שמים, לעתיד לבוא הוא יאיר כאור השמש! כשיבוא המשיח יבואו כל הצדיקים לקב לאת פניו, והנה כמה מן האנשים פניהם יאירו ויבהיקו באור גדול. מה פשר האור מיוחד הזה הזוהר מפניהם? זהו האור של "הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים". כשתגיע השעה ויתקיים "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח", הם יזהרו ויאירו כאור השמש – "כצאת השמש בגבורתו".
בשנים שלאחר קום המדינה היתה עליה גדולה של יהודי צפון אפריקה. השלטונות שיכנו את העולים החדשים במעבורות ובישובי ספר. התנאים היו קשים, העוני והצפיפות היו בלתי נסבלים, והיה צריך לבוא אליהם, לעודד אותם ולחזקם. הייתי אז אברך צעיר, ושלחו אותי לדרוש במושבים שבדרום הארץ.
הגעתי למושב ברכיה שבו שוכנו עולים חדשים מתוניס, ומיד נכנסתי לרב המקום, הרב הצדיק רבי רחמים חי חוויתא הכהן זצ"ל, מגדולי רבני ג'רבא (הוא נפטר בגיל צעיר, פחות מבן שישים, ועל שמו נקראת ישיבת 'כסא רחמים'). אני זוכר שכשהבטתי בפניו נתקפתי פחד ובהלה: פניו האירו באור בוהק וזוהר; כמו אור שמסנוור את מי שמביט בו. משהו לא מהעולם הזה! פשוט לא יאמן!
לפני שנים רבות הייתי מגיד שיעור בחסידות סקווירא. יום אחד בשעת הצהרים, נכנסתי ליטול ידיים בחדר סמוך לחדרו של האדמו"ר. לפתע יצא האדמו"ר מחדרו וניסה לפתוח עמי בשיחה. רמזתי לו בתנועת יד שאיני יכול לדבר כעת, לפני ברכת 'המוציא'. מיד שב האדמו"ר לחדרו ונעל את הדלת. דבר אחד נחרט בזכרוני מהרגע ההוא: האור הגדול שבקע מפניו הבוהקים, כמו אלומת אור מסנוורת.
כך יהיה לעתיד לבוא. אנשים יביטו בחבריהם ויסתנוורו מן האור שיזרח מפניהם. הם לא יבינו מהו האור הזה, אבל אנחנו יודעים: האנשים הללו זכו להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, הם שמעו את חרפתם ולא השיבו, כי לא כבוד עצמם היה חשוב להם אלא אך ורק כבוד שמים! הם לא רצו לצער את בורא עולם, גם במחיר של השפלה והתבזות, וכעת הגיע הזמן שכולם יראו בעיניהם את מעלתם הגדולה.
שומע חרפתו ואינו משיב – עשיר שבעשירים
ישנם שני מקומות ומועדים לתשלום מן השמים על מעשי האדם, לטוב ולמוטב: בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה משלמים בזול- הן על עברות והן על מצוות. אדם עבר עבירה- כשנפרעים ממנו בעולם הזה הוא מקבל קצת צרות ויסורים רח"ל, ובכך נמחקת לו העבירה. עשה מצוה- גומלים לו את שכרו בעולם הזה על ידי שנותנים לו קצת שפע ופרנסה טובה וכיוצא בזה, ובכך נמחקת לו המצוה. הוא כבר לא יוכל לדרוש עבורה שכר בעולם הבא, שהרי קיבל את שכרו בעולמו.
לעומת זאת בעולם הבא משלמים ביוקר – הן על מצוות והן על עברות. אם על מצווה אחת לא יספיק כל חלל העולם לשלם שכר וגמול, נתאר לעצמנו איזה עונש צפוי לאדם על כל עבירה, ה' ירחם.
והנה, במקום שמן השמים יפרעו מן האדם בעולם הזה על מעשה העבירה באמצעות יסורים וצרות רח"ל, הקב"ה בטובו מציע לנו דרך אחרת, חילופית: "כל המעביר על מידותיו- מעבירין לו על כל פשעיו". לא אסונות, לא מחלות, לא השתלת מח עצם, לא טיפולים כימותרפיים, ה' ישמור ויציל. בסך הכל מבקשים ממך דבר אחד: אם מישהו פגע בך- תעביר על מידותיך. זה הכל, לא יותר. האין זו עיסקה טובה? כלום יש עסקה משתלמת יותר מזו?
אדם שנפגע מן הזולת, יש בליבו עליו. זה טבעי לגמרי. קשה לו לחייך אליו ולומר לו שלום ברחוב, כאילו שום דבר לא קרה. אבל אם האדם היה יודע איזו תועלת הוא משיג על ידי שהעביר על מידותיו, על ידי ששמע את חרפתו ולא השיב- הוא היה רץ אל האיש שפגע בו ומנשק ומחבק אותו, שולח לו פרחים ומודה לו אלף פעמים על כל מה שעשה למענו… הרי בזכות העבירו את כל פשעיו ומחלו לו על עוונותיו!
אמרו חז"ל (רות רבה ה', ט'): "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני- העני עושה עם בעל הבית". בודאי שהעני מצד עצמו חייב להכיר טובה לאדם שנתן לו צדקה. אבל אין זה אומר שנותן הצדקה יכול להרשות לעצמו להתנשא על העני ולהרגיש כאילו הוא המציל הגדול שלו!
מצוות צדקה היא מהמצוות החשובות ביותר. היא אחד מעמודי העולם, היא גדולה יותר מהקרבת קורבנות ומקרבת את הגאולה. אותו אדם זכה לקיים את המצווה החשובה הזו, אך בזכות מי נתאפשר לו לקיים את המצווה? בזכות העני! ואם כן עליו להתייחס אל העני כמי שזיכהו במצווה הגדולה הזאת. וכי קלה היא בעיניו?
כך גם במקרה שלנו אם מישהו מכפיש אותך ופוגע בך- הוא העני, הוא העלוב והמסכן. ואתה? תלוי איך תגיב. אם תנצור את לשונך ותבליג, אם תשמע את חרפתך ותשתוק- אתה עשיר שבעשירים! תודה לקדוש ברוך הוא שנתן לך את הכוח להבליג ולשתוק, ובד בבד תודה לאותו אדם שביזה אותך, שעל ידו התגלגלה לידך הזכות הגדולה הזו של "כל המעביר על מידותיו- מעבירין לו על כל פשעיו".
אין זה אומר שהאדם צריך להזמין לעצמו נסיונות. אף אחד לא מבטיח לנו שנעמוד בנסיון, ועל כך מבקשים: "אל תביאנו לידי נסיון". אבל אחרי שכבר יש נסיון, והאדם עומד בו בגבורה, עליו לרקוד משמחה ולהחזיק טובה לאותו אדם שהביא אותו לנסיון הזה.
חז"ל אמרו (שבת ל"ב, ע"א) כי: "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". נשאלת השאלה: איזה דין יש לאדם שגרם לך להתמודד עם הנסיון של "הנעלבים ואינם עולבים", האם הוא מ'החיבים' או מ'הזכאים'?
התשובה היא: זה תלוי בך! אם לא עמדת בנסיון והשבת לו והעמדת אותו במקומו- הריהו בבחינת חייב, ועליו נאמר "מגלגלין חובה על ידי חייב", אך לעומת זאת, אם הצלחת לעמוד בנסיון ולא השבת חורפיך דבר, הרי ההוא שהעמיד אותך בנסיון יש לו בחינה של זכאי, שהרי בגללו התגלגלה לידך הזכות להיות מהנעלבים ואינם עולבים, עם כל הרווח העצום שנלווה לכך.
(מתוך 'אריה שאג')