הרב בנימין גולד
"אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה" (דברים ג', כ"ה)
בקשתו של משה רבינו להיכנס לארץ ישראל לראות את הארץ הטובה, מעלה תמיהה: וכי כל רצונו של משה להכנס לארץ כדי לאכול מפריה ולראות את יופיה?
אכן אמרו חז"ל בסוטה (י"ד, א'): שלא היה רצונו של משה ליהנות מאכילת פירות הארץ, אלא כדי לקיים מצוות התלויות בארץ היה רצונו.
אלא שהקשה הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, שהרי מתואר במדרש רבה באריכות נפלאה על מיתתו של משה רבינו: "באותה שעה עמד משה בתפילה עד ששמים וארץ נזדעזעו, אמר לפניו: רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל, הניח אותי כחיות השדה שהן אוכלות עשבים ושותות מים וחיים ורואים את העולם, כך תהא נפשי כאחת מהן, אמר לו הקב"ה, 'רב לך'. אמר לפניו: רבש"ע אם לאו, הניח אותי בעוה"ז כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקנו, כך תהא נפשי כאחת מהן, אמר לו הקב"ה, 'רב לך'". ורואים מכך שמשה רבנו רצה אף להיות עוף הפורח שאינו בר מצוות, העיקר לזכות להיות בארץ ישראל, ורואים שלא היה כל רצונו רק לקיים מצות התלויות בארץ?
וביאר הגאון ר' משה זצ"ל, שרואים מכאן שאמנם רצה משה להיכנס לארץ כדי לקיים מצוותיה, אבל ביקש מהקב"ה שאפילו לא יזכה להיכנס כבר מצוות כדי לקיים מצוותיה, עז רצונו אף להיכנס כחיה או עוף, לזכות להיות במקום של קדושה!! ומכך רואים שהשפעה של מקום קדוש היא כה גדולה, שמועילה להשפיע אף על עוף הפורח. וצריכים אנו לשאוף מכך תמיד להיות חוסים בצל של קדושה, בבתי כנסיות ומדרשות, אצל החכמים ובמקומות של תורה, כי עצם ההשפעה של מקום קדוש היא בעצם השהייה שם, ובודאי זה מגן מפני רוחות זרות ורעות המנשבות בכל מקום ובכל עת.
● ● ●
במדרש (ילקוט שמעוני בראשית קט"ו) מסופר את המעשה הנורא שהיה עם יוסף משיתא: כשנכנסו הרומאים לירושלים וכבשוה, הגיעו לבית המקדש ורצו להיכנס ולראות את הבית המפואר, ששמו יצא בכל הגויים לשם ולתהילה, גם שמע כלי המקדש המפוארים הגיע לאוזניהם, וכמובן חמדו הם אותם ורצו לקחתם איתם, אלא שכשהגיעו לבית המקדש נפל עליהם פחד נורא, ולא העזו להיכנס לתוכו, אספו הם את כל היהודים אשר בירושלים והביאום לרחבה שלפני בית המקדש, והכריזו שאחד מן היהודים יכנס תחילה ורק אח"כ הם יכנסו. כמובן שאחר שראו היהודים שאף הרומאים מפחדים להיכנס, לא נמצא ולו פתי אחד שירהיב עוז להיכנס לבית המקדש שאסור בכניסה לזרים.
ראו הרומאים שאף אחד לא התנדב להיכנס במקומם, קמו והכריזו שמי שיכנס תחילה, כל מה שיוציא הרי זה שלו! היה שם יהודי אחד ושמו יוסף משיתא, וכאשר שמע את ההכרזה הזו, לא יכל לעמוד בפיתוי העצום הזה, לזכות באחד מכלי המקדש, קם ועמד על רגליו ואמר: מוכן אני להיכנס תחילה לבית המקדש!
מתארים אתם מה התרחש באותו רגע בין אלפי היהודים שנוכחו שם, איזו הרגשת חידלון וביזיון עצום ונורא, על החילול ה' הגדול, שקם יהודי ומסכים לעשות מעשה נורא כ"כ של חילול שם שמים, שאפילו הרומאים פחדו מעשות זאת. נכנס אותו יוסף משיתא לבית המקדש, כאשר כולם מלווים אותו במבטים מושפלים ובעצב רב, על מעשה נפשע ומזעזע זה, הנעשה לעיני הרומאים וגורם חילול ה' נורא.
וכך, כעבור זמן מה מופיעה דמותו של יוסף משיתא בשערי המקדש, ובידו לא פחות מאשר המנורה הטהורה עשויה כולה זהב! כמה זעם וחרון הופנו כלפיו באותו זמן, על חילול כלי הקודש והמקדש, נורא ואיום! והנה הרומאים כשרואים את המנורה כך בתפארתה, חמדוה מאד ויאמרו ליוסף משיתא: אין דרכו של אדם פשוט להשתמש בכלי כזה מפואר, בשביל כלי כזה צריכים ארמון גדול ומפואר, אתה תוכל ליהנות מכלים יותר קטנים ושימושיים, אך לא המנורה המפוארת הזו. אמרו לו הרומאים: הכנס שוב ובחר לך מכל והפעם מה שתוציא יהיה שלך! ואז התרחש פלא עצום, יוסף משיתא מסרב ואומר בקול: 'די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת, לא אכעיסנו פעם שניה!'
ניסו הרומאים לשדלו והבטיחו לו ויתור על מס למשך שלש שנים, אבל יוסף משיתא בשלו ואינו מסכים להיכנס. מסופר במדרש שנמלאו הרומאים חימה עליו והביאו דף של חרשים שמחתכין בו את הנסרים והניחוהו עליו והיו מנסרים בו, והיה יוסף משיתא מצווח וזועק: 'אוי לי שהכעסתי את בוראי, אוי לי שהכעסתי את בוראי'. יוסף משיתא מת על קידוש השם, ובשעה קלה עלתה נשמתו לגן עדן, יצאה בת קול ואמרה: "יש קונה עולמו בשעה אחת".
סיפור מרגש מאד! אבל זועקת מאילה השאלה: מה קרה לאותו יוסף משיתא שבפעם הראשונה העז רוחו בפני אלפי בני עמו לעשות מעשה כה חמור, ועוד בפני הרומאים, דבר שהעצים את חומרת המעשה וגודל החילול ה' הנורא שהיה בעקבותיו, והכל בשביל בצע ממון לזכות רח"ל באחד מכלי המקדש. והנה בפעם השניה, כשהעלו לו את המחיר והסכימו אף לוותר לו על המס לכמה שנים, פתע פתאום נעמד יוסף משיתא כצור החלמיש, כנגד כל הפיתויים וכשמולו עומד גזר דין מוות נוראי ואכזרי מאין כמותו, מה הגורם לשינוי המפתיע הזה בהתנהגותו של יוסף משיתא? והלא כלל בידינו מחז"ל: 'עבר אדם עבירה נעשית קלה בעיניו'.
יסוד נפלא וחשוב, אמר כאן מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, מקים ממלכה של תורה, הלא היא ישיבת פוניבז' המעטירה וכל תולדותיה: ההשפעה שאדם מקבל כשהוא נכנס למקום קדוש או מראיית אדם גדול, אף שלא עשה שום פעולה, עצם ההימצאות במקום קדוש – היא השפעה שנספגת בנפשו, היא השפעה שלאחריה הוא כבר לא אותו אדם שהיה לפני כן, הוא בריה חדשה לגמרי!
יוסף משיתא היה יהודי פשוט שמעולם לא דרכה רגלו בין כותלי בית המקדש, ולא זכה להסתופף בין לומדי תורה ובתי מדרשות, ולכן כשהכריזו על האפשרות לקבל ולהרוויח רח"ל מכלי המקדש, לא עמד בכך ונכנס, אבל בפעם השניה כבר קבל השפעה עצומה ממקום המקדש, כמה דקות שהיה בתוך המקדש השפיעו על נפשו ונשמתו, וכבר נהפך הוא לאדם אחר, לבריה חדשה, ולא היה בו יותר העוז לחזור ולעשות את המעשה הנפשע, של כניסה למקום המקדש, עד כדי כך שהסכים למסור נפשו למיתה קשה ונוראה!
לא יאומן עד כמה גדולה ההשפעה שיש על כל אחד ואחד מכניסה למקום קדוש, על אחת כמה וכמה כשנכנסים על מנת לספוג קדושה, אין לתאר עד כמה זה משפיע על נפשו של כל אחד!