יום שלישי ב' באב תשע"ז
מהו ההסכם הנדרש בפתיחת עסק בשותפות של ישראל וגוי?
ישראל וגוי השותפים בעסק, או במלאכה שקיבלו בקבלנות, ומתכונת השותפות היא שאינם עובדים יחד, אלא בתורנות לפי ימים – יסכמו ביניהם בשעת יצירת השותפות, שבשבת יעבוד הגוי לבדו, ורווחי השבת ישתייכו לו, וכנגדו, יעבוד הישראל יום אחד בימי החול, ורווחי יום זה ישתייכו לו, ורק את רווחי חמשה הימים הנותרים יחלקו בשווה. ומשמעות הסכם זה היא שביום השבת ובאותו היום שכנגדו אין הם שותפים כלל, אלא בחמשה הימים הנותרים בלבד. וממילא, כאשר הגוי עובד בשבת, לצורך עצמו הוא עובד, שהרי אין לישראל שייכות לעבודת יום זה ולרווחיה. אולם, הסכם כזה לאחר יצירת השותפות אינו מועיל, כיון שהם כבר שותפים בפועל בכל הימים, וכאשר הישראל מסכם עם הגוי שיעבוד ביום השבת, הרי זו 'אמירה לגוי' לעבוד בשבת עבור ישראל. [שו"ע רמה, א, משנ"ב הקדמה, א, ב ו־ד, וביה"ל ד"ה שיש, וד"ה אם]
האם יכולים ישראל וגוי השותפים בעסק לחלק את רווחיהם בשווה?
ישראל וגוי השותפים בעסק עם ההסכם הנ"ל, אך הוסיפו וסיכמו שלבסוף יחשבו את כל הרווחים כדי שחלקם יהיה שווה – הרי זה כאילו לא התנו מאומה (וראה תקציר למחר). ואם לא הוסיפו זאת להסכם, אלא שבשעת החלוקה בפועל, חישבו את הרווחים של יום השבת ושל היום שכנגדו, וחילקו אותם בשווה – נחלקו הפוסקים אם ההסכם בטֵל למפרע. ואם בשעת חלוקת הרווחים לא נודע הרווח של כל יום בפני עצמו – רשאי הישראל לכתחילה לחלוק בשוה עם הגוי. אולם, לכתחילה חובתם לחשב את הרווחים, ואם לא עשו כן, ההסכם בטֵל; וכן אם ידוע מראש כי לא ניתן לחשב את הרווחים – יש שהורה שאסור לישראל להשתתף עם הגוי; ורק באופן שניתן לחשבם, אלא שאירע שלא חישבום מחמת הטרחה המרובה, וכדומה – ניתן בדיעבד לחולקם בשווה על אף ההסכם. [משנ"ב ד-ו, ושעה"צ ה; ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־10]
מהי המשמעות ההלכתית של 'בלאנק' של בית העסק?
כאמור, ישראל וגוי השותפים בעסק עם ההסכם הנ"ל, רשאי הישראל להניח לגוי לעבוד בשבת, ואין חוששים ל'מראית העין', שיחשדו שהגוי עובד לצורך ישראל, כיון שכשם שידוע שהעסק שייך לישראל, ידוע שהוא שייך גם לגוי, ויבינו הרואים שבשבת עובד הגוי לצורך עצמו בלבד. ואף אם חלקו של הגוי בשותפות הוא מזערי – די בכך, ובלבד שהדבר יתפרסם במקום. ויש שכתב שצריך ששֵׁם הגוי יופיע כבעלים במקום בולט בעסק. ומאידך, אם שֵׁם הישראל מופיע במקום בולט בעסק – יש אומרים שההסכם אינו מועיל, ואף אם הסירו לאחר מכן את השֵׁם. ויש שכתב שאם שמות השותפים מופיעים על הנייר הרשמי של בית העסק, אין ההסכם מועיל. וכן, אם בתחילה היה הישראל לבדו בעלי העסק, ולאחר מכן שיתף את הגוי – נחלקו הפוסקים אם ההסכם מועיל. [ע"פ משנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 3, 5 ו־8]