הרב יהודה אריה הלוי דינר שליט"א
ערב פסח
איסור מלאכה
- בערב פסח אחר חצות, אסור לעשות מלאכה, מפני שזה זמן שחיטת קרבן הפסח, וביום שמביאים קרבן הוא כיום טוב, ואפילו בזמן הזה שאין קרבן, האיסור במקומו עומד (שו"ע סי' תס"ח ומשנ"ב).
- כל מלאכה שמותר לעשותה בחול המועד, כגון דבר האבד או שעושה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן, ועושהו לצורך המועד, או לצורך ילדים קטנים וכד', מותר לעשותו בערב פסח.
תספורת
- אסור להסתפר לאחר חצות, והאיסור הוא בין על גילוח הראש ובין על גילוח הפנים. ורק ע"י עכו"ם אפשר להקל (משנ"ב שם).
כביסה
- אסור לכבס בגדים לאחר חצות, וע"י עכו"ם מותר. להפעיל מכונת כביסה זמן קצר לפני חצות היום, מותר, אף על פי שהמכונה תמשיך ותכבס לאחר חצות, מאחר שאת מלאכת הכיבוס אין עושה האדם עצמו (אחרונים).
נטילת ציפרניים וצחצוח נעלים
- שכח ליטול צפרניו קודם חצות, יש להקל ולהתיר לו ליטלם, אפילו ע"י עצמו, או ע"י אחר בחינם. וכן עדיף לצחצח מנעליו לפני חצות (לחשוש לאלו השיטות שמחמירין בזה בחוה"מ) ואם לא עשה כן לפני חצות, יכול לצחצח לאחר חצות היות שהרבה מקילין לצחצח בחוה"מ.
גיהוץ
- מותר לגהץ בגדים לצורך החג לאחר חצות אבל אסור לעשות בהם קיפולים חדשים (כמו בחוה"מ. ועי' משנ"ב סי' תקמ"א ס"ק ט', וע"ע אורחות רבנו ח"ב עמ' נ"ו).
תיקון בגדים
- מותר בערב פסח לתפור ולתקן בגדים שנקרעו וכן כפתורים שנפלו, ואפילו מעשה אומן, ואפילו לצורך חברו, בתנאי שיעשה את המלאכה בחינם (משנ"ב ס' תס"ח סק"ח).
כתיבה
- מותר לכתוב חידושי תורה. וכן מי שצריך לכתוב בחוה"מ, כגון לכתוב צ'קים או הפקדה לבנק (באופן המותר בחוה"מ) ולא הספיק להכינם מקודם, עדיף שיכתוב בערב פסח אחר חצות, מאשר בחול המועד.
- מכירה וקניה – לצורך המועד מותר.
ביעור חמץ
הדר בדירה שכורה
- אדם הגר בדירה שכורה אפילו אם יש סעיף מפורש בחוזה שלא ישכיר את הדירה או חלק ממנה לאדם אחר בלא ידיעתו, מ"מ יכול השוכר להשכיר חדר שלם לעכו"ם למשך ימי הפסח, משום שעל זה אין קפידה, ואין צריך לשאלו כלל. (שו"ת שיבת ציון סימן י', ובעל שבט הלוי זצ"ל).
מכירת יין לעכו"ם
- אלו שיש להם יין שאינו כשר לפסח, או שיש חשש שהשתמשו בו באמצע השנה ולא נזהרו בו מחמץ, דמוכרו לעכו"ם, אינו נחשב ליין נסך, אע"פ שיש בו בעלות עכו"ם, היות שבפועל היה מונח ברשות ישראל, וראה שעכו"ם לא נגע בו כלל במשך ימי הפסח, וכמבואר במשנה (ע"ז ס"א.) המטהר יינו של עכו"ם וכו'.
מכר חמצו לגוי ומצאו בפסח
- המוצא חמץ בפסח, מבואר בשו"ע (ס' תמ"ו א'), ביו"ט כופה עליו כלי, ובחוה"מ שורפו, אולם אם מכרו כל חמצו לגוי כנהוג, ומצאו בפסח, היות שאין זה שלו רק של העכו"ם, לא ישרפנו היות שזהו של עכו"ם, רק יניחנו בתוך הארון יחד עם שאר דברי החמץ שמכרו לעכו"ם (בעל "שבט הלוי" זצ"ל), ויש סוברים שראוי לשרפו ולא לסמוך על המכירה, שאולי חסר בסמיכות דעת במכירה, ומצד חשש גזל עכו"ם יש להסדיר עמו ולהתפשר ע"י הרב המוכר (הגר"נ קרליץ שליט"א).
חבילת חמץ שהגיעה בדואר
- שאלה: בר"ח אייר קיבל חבילה מבית חרושת (לאחר ששלח להם מוצר פגום), והתברר שהחבילה היתה מונחת ברשות הדואר במשך שלושה שבועות, האם נאסר תוכן החבילה משום חמץ של יהודי שעבר עליו הפסח?
תשובה: עלינו לברר שלושה דברים:
א. מי נחשב הבעלים על החמץ בפסח?
ב. האם הבעלים מכרו את החמץ?
ג. האם מועילה המכירה של הבעלים?
א. אדם השולח חבילה בדואר כל זמן שלא הגיעה לכתובת המקבל עדיין השולח נחשב לבעליה, היות שהמקבל לא עשה בו שום קנין, ועוד, אם נאבד בדואר השולח צריך לשלוח חבילה שנייה.
ב. לפ"ז מכיון שבית החרושת הוא הבעלים של החמץ, עליו למכור את החמץ. ובנד"ד התברר שעשה מכירת חמץ, ונעשתה על ידי בד"ץ ירושלים כדת וכדין, ועוד הוסיפו בשטר שהמכירה חלה על כל החמץ שיש להם בין ברשותם, בין באויר, בין על הים, ובכל מקום שהוא, וא"כ הרי זה חמץ של גוי שעבר עליו הפסח ומותר לאכלו.
ג. יש לדון האם מהני מכירתם או שמא זה נחשב כמו אינו ברשותו, כיון שהדואר לא היו מחזירים את החמץ לשולח (וכעין שמצינו גזל ולא נתייאשו הבעלים, שניהם אינם יכולים להקדש, זה משום שאינו שלו וזה משום שאינו ברשותו), ומסתבר שכיון שהדואר הם שלוחים של השולח (ולא מחזירים להם משום שזה סדר עבודתם ושליחותם), עדיין נחשב הדואר לשומר של השולח, וקי"ל יד שומר כיד בעלים, ויכול הבעלים למכור את החמץ שמונח ביד הדואר (הגר"נ קרליץ שליט"א).
(מים חיים)