"וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" (שמות י"ח, ט"ז)
הקשר בין שני גדולי העולם, רבי משה פיינשטיין זצוק"ל ורבי חיים פנחס שיינברג זצוק"ל, החל, כאשר הגיע רבי חיים פנחס להתגורר בשכונת האיסט סייד של ניו יורק, שם התגוררו בשכנות, והיו מרבים לשוחח בלימוד. תקופה מסוימת היתה להם קביעות של הליכה משותפת מטעמי בריאות, כאשר בדרך היו משוחחים ביניהם בלימוד.
השכנים באזור, זוכרים בעיקר את הקשר המיוחד שהיה ביניהם בימי חג הסוכות, אז היו השכנים יושבים בסוכה משותפת, שכן, באותם ימים לא היו באיסט סייד סוכות פרטיות בבתים, והתושבים היו מקימים סוכות גדולות בין הבניינים.
שכונת האיסט סייד של אותה תקופה היתה משופעת בגדולי תורה והלכה, שהגיעו מארצות אירופה לאחר המלחמה. בסוכות המשותפות היו מתנהלות פגישות ושיחות מעניינות. שיחות ממושכות התנהלו גם אצל רבינו עם הגאון רבי משה פיינשטיין, בליבון משותף של ענייני הלכה, תוך מתן כבוד רב זה לזה.
לאחר פטירתו של הרב פיינשטיין, נשא רבינו דברי מספד בישיבת מיר בארה"ב, ובתוך הדברים אמר שהעולם מתפעל מספרו של רבי משה, ה"אגרות משה", אך באמת יש להתפעל מה"דברות משה", ספרו על מסכתות הש"ס, שם רואים אפילו יותר את היקף העושר העצום, ועיון התורה המעמיק של רבי משה.
רבי משה עצמו החשיב מאד את דעתו, וכמה פעמים ליבן עם רבינו עניינים בהלכה. פעם כשנצרך לבי"ד חשוב בעניין סבוך, אמר לאחד מראשי המוסדות, שבחודש אדר כאשר יגיע הגרח"פ שיינברג, נערוך ב"ד לעניין המדובר. כמו כן, בתקופות שגרו בשכנות ארע, שכאשר הגיעו שאלות בענייני חושן משפט – הפנה את השואלים לרבינו, באמרו שהוא מומחה גדול בזה.
כאשר עזב רבינו את ארה"ב, הצטער מאוד רבי משה. בעיני רוחו ראה את רבינו כמי שעתיד לשאת עמו את עול ההוראה בארה"ב הגדולה. וכשנערכה מסיבת פרידה בטרם עלה רבינו ארצה, נשא רבי משה דברים נרגשים, והתבטא שארה"ב מפסידה אדם גדול שהיא כל כך צריכה לו, עד שבלכתו יווצר חלל בעולמה של יהדות ארה"ב.
גם בשבתו של רבינו בארץ ישראל, התייעץ עמו הגר"מ כמה פעמים בענייני הלכה, ולא אחת הורה להמתין בדיני תורה עד ימי הפסח, בהם רבינו יבוא לאמריקה ונשמע דעתו בעניין.
פעם אף הזמינו במיוחד לבוא לארה"ב, מיד לאחר שחזר להתערב באיזה סכסוך בהנהלת ישיבה אחת, ואכן רבינו הגיע, אולם חזר מיד כשראה שאין לו מה לנסות להתערב.
הגר"מ פיינשטיין: "הקב"ה הכין גדול לדור הבא"
עד כמה העריך רבי משה את רבינו כבר באותם שנים, סיפרה אחייניתו של רבינו הגב' אסתר רייזל נובל, שגדלה בבית הוריו מזיכרונה:
ערב אחד נכנס אביו של רבינו לבית מסחרו בסערת רגשות. הוא סיפר לרעייתו, שפגש עכשיו ברחוב את הגאון רבי אפרים אשרי זצ"ל, (רב מפורסם משרידי ליטא, שהתפרסם בספרו, 'שו"ת ממעמקים', שאלות שנשאל בימי השואה), ובתוך הדברים סיפר לו הרב אשרי, ששמע זה עתה מהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שהקב"ה הכין "גדול" לדור הבא.
הוא נקב בשמו של האברך הצעיר, רבי חיים פנחס שיינברג.
רבי יעקב יצחק, אביו של רבינו, התמלא ברגש רב, ויצא בריקוד של שמחה בתוך חנותו, יחד הודו שניהם להשי"ת בהתרגשות למשמע בשורה זו.
(מתוך 'מגדלתו ומרוממתו')