הרב יהודה יעקבזון
חכמינו ז"ל אסרו ליטול שכר עבור עבודה הנעשית בשבת וביום טוב, ואיסור זה מכונֶה בשם 'שכר שבת'. וכתבו הראשונים, שכשם שאסור ליטול שכר עבור עבודת אדם, כך אסור ליטול דמי שכירות על השכרת בתים וכלים לשבת וליום טוב. אולם, מותר ליטול שכר על עבודה, או דמי שכירות, ב'הבלעה', דהיינו 'להבליע' את שכר העבודה או דמי השכירות של שבת ויום טוב, בתוך שכר כולל של מספר ימים או שעות.
וכתבו הפוסקים, שלפיכך, השוכר חדר במלון או בבית הארחה ליום השבת בלבד – רשאי לשלם את דמי השכירות, כיון שהתשלום כולל גם את השעות שלפני השבת והשעות שלאחריה, וכאשר האורח אוכל במלון, הרי נכלל בתשלום גם את מחיר סעודות השבת, שלגביהן אין איסור 'שכר שבת', ונמצא שהתשלום עבור יום השבת 'מובלע' בתשלום הכולל.
ויש שכתבו עוד, כי איסור 'שכר שבת' בדמי שכירות אינו אלא באופן שאם לא ישתמש השוכר בבית או בכלי לא יקבל המשכיר את דמי השכירות; ולכן, במקרה שהאורח משלם מראש וגם אם לא ישתמש בחדר לא יוכל לקבל את כספו בחזרה – אין בתשלום איסור 'שכר שבת' אף ללא 'הבלעה'.
[שו"ע או"ח שו, ד, ו־רמו, א; ביאורים ומוספים דרשו, 2]