אילפא
אמורא / ארץ ישראל דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל
היה חברו הקשיש של רבי יוחנן. אילפא (הקרוי בירושלמי חילפיי) היה מראשוני האמוראים, והיה כנראה תלמידו של רבי (רבי יהודה הנשיא). וכן היה כנראה תלמיד של בר פדא (ראה זבחים יג, ב).
הגמרא (תענית כד, א) מספרת את המעשה הבא, המלמד שכבר בימי רבי היה אילפא אדם גדול: פעם גזר רבי תענית על עצירת גשמים, ולא ירדו גשמים. ירד אילפא לפני התיבה בנוכחות רבי, וכאשר אמר ״משיב הרוח״ התחילה נושבת רוח, וכשאמר ״מוריד הגשם״, מיד ירד גשם. אמר לו רבי: ״מה מעשיך״? [כלומר, איזה מעשים טובים יש בידך שבזכותם נתקבלה תפילתך מיד?] אמר לו: ״אני גר בכפר דחוק ועני, שאין בו יין לקידוש ולהבדלה, ואני טורח ומביא יין לקידוש ולהבדלה ומוציא את בני הכפר ידי חובתם״.
אילפא היה חבירו של רבי יוחנן, אף שהיה קשיש הרבה מרבי יוחנן. הגמרא מספרת אודותם את המעשה הבא: אילפא ורבי יוחנן היו עוסקים בתורה, והיו עניים ביותר. אמרו, נלך ונעשה סחורה, ונקיים בעצמנו את הפסוק (דברים טו, ד) ״אפס כי לא יהיה בך אביון״. בדרכם, ישבו לאכול סמוך לכותל רעוע. שמע רבי יוחנן קולם של שני מלאכי השרת שאומר אחד מהם לחבירו: ״נפיל עליהם כותל זה ונהרגם, שמניחים חיי עולם הבא [היינו לימוד התורה] ועוסקים בחיי שעה [לעסוק בסחורה]״. אמר המלאך האחר: ״הנח להם, שיש ביניהם אחד שהשעה עומדת לו [שעתיד להתגדל, ועדיין אין זמנו למות]״. רבי יוחנן שמע את דבריהם ואילו אילפא לא שמע. אמר רבי יוחנן לעצמו: ״מכך שאני שמעתי ואילפא לא שמע, כנראה שאני הוא זה שהשעה עומדת לו״. אמר רבי יוחנן לאילפא: ״אחזור ללמוד תורה ואקיים בעצמי את האמור (שם פסוק יא) ׳כי לא יחדל אביון מקרב הארץ׳. רבי יוחנן חזר, ואילפא לא חזר. כשחזר אילפא לבסוף, מצא שרבי יוחנן כבר נעשה ראש ישיבה. אמרו אנשי המקום לאילפא: ״אם היה מר יושב ולומד, האם לא מר היה מתמנה לראש ישיבה״? [כיון שהיה גדול מרבי יוחנן] (תענית כא, א).
כדי להראות שאף על פי שיצא למסחר בקי הוא יותר מרבי יוחנן, הלך אילפא ותלה עצמו על גבי תורן של ספינה [בעלייתו לתורן הספינה ביקש אילפא לרמוז, שאף על פי שאמרו (עירובין נה, א) שאין התורה מתקיימת בעוברי ימים העוסקים במסחר, הוא לא שכח את תלמודו למרות שעסק במסחר זמן מה, מהרש״א], ואמר: ״אם יש מי שישאלני על כל דין הנזכר בברייתות שנסדרו על ידי רבי חייא ורבי אושעיא ולא אוכל למצוא מקור לדין זה במשנה אפיל את עצמי מתורן הספינה ואטבע בים״. [הברייתות כוללות מימרות של תנאים שרבי לא כללם במשנה. רבי חייא ורבי אושעיא סידרו חלק מהברייתות על פי רבי רבם, ולכן הברייתות שנסדרו על ידם נחשבות מוסמכות. אילפא טען, שיכול הוא למצוא מקור במשנה לכל אחת מהברייתות, רש״י]. ושאלוהו החכמים שאלות שונות, ועל הכל השיב כהלכה (תענית שם; כתובות סט, ב, ירושלמי כתובות ו, ז, קידושין א, א) [הרב ראובן מרגליות (לחקר שמות וכינויים בתלמוד עמוד 9) מציע, שעל שם מעשה זה נתכנה בשם ״אילפא״, שמשמעותו ״ספינה״ בארמית] בכמה מקומות מביא רבי יוחנן בשם אילפא (כגון זבחים כ, א; כא, א), ולפעמים גם חולק עליו (זבחים כט, ב). וכן מצינו את כמה פעמים נזכר בגמרא הלשון: ״כתוב בפינקסא דאילפא״ -בפנקסו של אילפא (מנחות ע, א; ירושלמי מעשרות ב, ג). וקרוב לומר שגם הוא סידר ברייתות, כמו תלמידים אחרים של רבי (תולדות תנאים ואמוראים).
(מבוא לתלמוד)