מתולדותיו
ראש הישיבה זצוק"ל נולד בשנת תרפ"ט לאביו הגאון רבי ישראל ולאמו הרבנית הינדא ע"ה בתו של הרב ברוך שלום, מחשובי בוגרי ישיבת 'כנסת ישראל' בחברון שכיהן כרב בדרום אפריקה והיה נכדו של הגאון רבי אורי דוד אפריון זצ"ל, רבה של זאגר ומחבר ספר 'אפריון דוד'. הוריו התגוררו באותה עת במושבה פתח תקוה כאשר לימים, עקרה המשפחה מן המושבה וקבעה את משכנה בירושלים עיר הקודש.
בצעירותו עברה המשפחה לגור בירושלים שם התגוררו בשכנות לבית מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ראש הישיבה היה מספר כי בעת שאמו ע"ה היתה מאכילה אותו היתה אומרת לו ומדרבנת אותו, "שיגדל להיות מתמיד כמו הבן של ההומלער רב" (אביו של מרן הגרי"ש).
כבר בילדותו נודע כאחד מהילדים העילויים שבירושלים, אשר חכמתו קרנה על כל סובביו, עד שכל גדולי ירושלים היו משתעשעים עמו בדברי תורה. אז זכה לקרבה מיוחדת מהגאון רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה, שראה בו בן טיפוחיו והשקיע רבות בגידולו לתורה ויראה.
באותה תקופה התקרב למרן הרב מבריסק זצ"ל שקרבו למאוד, ואף דן עמו בעומקה של הלכה כשראש הישיבה זכה להיכנס ולשמוע ממנו שיעורים. מאז החשיב ראש הישיבה את הרב מבריסק זצ"ל לרבו, בדרך הלימוד וההעמקה בעיקר בסדר קדשים. לאחר פטירת הרב מבריסק היה משתתף בשיעורי בנו הגרמ"ד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל על סדר קדשים.
הגרב"מ נודע בהקפדתו הגדולה במצוות כיבוד אב ואם, והלך כל ימיו על פי דרכיו של אביו אשר היה בחייו מנכבדי ישיבת חברון שבה למד הגרב"מ עצמו. גם לאחר שבשנת תשל"ו הקים בהכוונת חמיו הגה"צ רבי מאיר חדש את ישיבת עטרת ישראל, דאג לשתף את אביו החלוש בדרכי ההקמה. האב, הרב ישראל אזרחי, הלך לעולמו בשבוע שבו הוקמה הישיבה – והגרב"מ העניק לישיבה את שמה 'עטרת ישראל' על שמו ולזכרו.
כבר מגיל צעיר ביותר ניכר היה עליו כי הוא שונה מיתר בני גילו וכי עדיו לגדולות. הוא נתברך בשלל כשרונות נדירים ובהם מהירות תפיסה שהדהימה והפליאה את כל רואיה, כושר ניתוח והעמקה ועל כל זאת – זכרון מפעים שהיה כבור סוד שאינו מאבד טיפה. אולם מעבר לכל כישוריו וכשרונותיו התנוססה לתפארה המעלה הגדולה והיקרה מכולן – התמדתו ושקידתו העצומה אשר המשיכו ללוותו בכל ימי חייו רבי הפועל והמעש עלי חלד.
שבתי בבית ה'
בגיל צעיר מאוד התקבל הנער הצעיר – שבינתיים התפרסם בירושלים ונודע כעילוי עצום – למבצר התורה הגדול ישיבת 'כנסת ישראל – חברון'. הישיבה אשר שכנה באותם ימים בשכונת גאולה היתה בית יוצר ענק לתורה ויראה ואת ספסליה חבשו ממובחרי הבחורים בעולם הישיבות.
אריות של ממש שכבר בבחרותם היו מפורסמים כגדולי תורה וברבות הימים הרעישו את העולם כולו בתורתם שקדו על תלמודם בהיכל הישיבה. תיאורים נוראי הוד מאותם ימים מעידים על ריתחא דאורייתא מופלאה ששררה בהיכל הישיבה אשר משול היה ליורה רותחת ומבעבעת. אל תוככי מבצר תורה זה פסע בטוחות הנער הצעיר אשר עד מהרה כבש לו מקום של כבוד בכותל המזרח של הישיבה. שכלו הבהיר בשילוב עם התמדתו ושקידתו שהיו למעלה מדרך הטבע הוציאו לו מוניטין והוא נמנה בין מובחרי הבחורים. סברותיו הגאוניות והעמוקות וחילוקיו הדקים והלמדניים היו מתבדרים בחלל בית המדרש והיו נשתים בצמא על ידי חבריו שהעריכוהו היטב לפי רום ערכו. ידוע ידעו תלמידי הישיבה כי את כל הדבר הקשה יביאון אליו ובכל סוגיה סבוכה או קושיה אלימתא היה מקום מושבו בבית המדרש הכתובת לבירור הענין ולהבנת דברים לאשורם.
בראש הישיבה עמד באותם ימים הגאון רבי יחזקאל סרנא זכר צדיק לברכה, כמנהל רוחני כיהן הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל ולצידם הגאונים רבי אהרן כהן זכר צדיק לברכה ורבי משה חברוני זכר צדיק לברכה. באותן שנים קנה תורה ודעת מפי אותם מצוקי ארץ ועל אדני חכמתם יסד, ביסס ובנה את מערכות חייו ודרך לימודו המקורית והסוערת אשר עתידים היו להטביע את חותמם על תלמידיו הרבים והמוני שומעי לקחו ומעריציו שהתפרסו על פני רחבי תבל.
עם הגיעו לפרקו נלקח כחתן על ידי מנהלה הרוחני של הישיבה הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל ויחד עם רעיתו הדגולה הרבנית שולמית ע"ה הקימו את ביתם הגדול אשר עתיד היה להוות ברבות הימים מגדלור איתן להפצת אור התורה למרחקים.
הרבצת תורה
תקופה קצרה אחר נישואיו החל ראש הישיבה בהרבצת תורה ברבים ומשך שנים ארוכות היה מוסר שיעורים וחבורות עמוקות בהיכלה של ישיבת חברון וכן בישיבת 'כנסת חזקיהו' שבכפר חסידים. מדי שבוע בשבוע היה יוצא לנסיעה הארוכה והמייגעת כדי להשמיע את חידושיו הערבים והעמוקים באוזני הבחורים אשר שתו את דבריו בצמא וקנו דרך לימוד מבוססת ואיתנה מאותן שעות רבות הוד.
תקופה קצרה לאחר שהחל למסור חבורות בישיבת כפר חסידים הודיע לו ראש ישיבת חברון מרן הגר"י סרנא זצוק"ל שעליו להפסיק את הנסיעה לכפר חסידים מכיון שזה על חשבון תועלת הבחורים בישיבת חברון החפצים לשוחח עמו בלימוד גם בימים אלו, ובכך התפתח כעין 'מאבק' בין ישיבת חברון לישיבת כפר חסידים מי יזכה בהגרב"מ הצעיר בימי חמישי שישי. הגרב"מ נטה לנקוט בשב ואל תעשה ולהשאר בירושלים.
מרן המשגיח דכפר חסידים רבי אליהו לופיאן זצוק"ל נכנס לעובי הקורה ונסע במיוחד לירושלים למעונו של הגר"י סרנא כאשר הוא מצרף אליו את תלמידו גאב"ד עדת ישראל הגאון רבי אליעזר דינר, מבחירי הישיבה דאז להפציר בו שיאות להסכים להגרב"מ להמשיך בישיבת כפר חסידים עקב התועלת המרובה שיש לתלמידי הישיבה בכך. הפגישה ארכה כשלש שעות (!) ולבסוף נאות הגר"י סרנא להניח להגרב"מ להמשיך לנסוע לכפר חסידים מדי שבוע.
מלבד כל כשרונותיו הרבים ניחן ראש הישיבה זצ"ל בכח הסברה יחיד ומיוחד במינו. מתת שמים מיוחדת היתה בפיו וכל מי ששמע את דבריו היה עומד נפעם מול העושר הבלתי נתפס ויכולת הביטוי וההסברה שריתקו את כל שומעיו. בין אם היה זה שיעור עמוק באחת מסוגיות הש"ס ובין אם היתה זו שיחת מוסר מרוממת וגדושה ברעיונות נעלים בכולן היה מרתק את ציבור שומעיו אשר לא יכלו להתנתק מן הדברים העמוקים מחד והבהירים וערבים על כל שומעיהם מאידך.
שיעוריו הייחודיים קנו להם שם בעולם התורה ושמו הלך וגדל עד כי נודע בשערים המצוינים בהלכה כאחד מן המיוחדים בין מרביצי התורה.
הקמת הישיבה הק'
עם פטירתו של אביו בשנת תשל"ו החלה תקופה חדשה בחייו של ראש הישיבה עת הושיב ישיבה על קברו של האב הגדול והנערץ והניח את אבן הפינה למפעל שהפך להיות מפעל חייו – הלא היא הישיבה הקדושה 'עטרת ישראל'.
הישיבה החלה את דרכה עם קבוצת תלמידים מובחרים אשר ינקו מעסיס צוף תורתו הערבה של ראש הישיבה זצ"ל ומאוצרות הרוח שפתח בפניהם המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל. אותם תלמידים נבחרים עלו והתעלו במעלות התורה והיראה וסללו את הדרך בפני דורות רבים של תלמידים שנהרו והתקבצו לישיבה בעקבותיהם.
עד מהרה התבססה הישיבה ושמה יצא למרחקים כמקום תורה מובחר ויחיד במינו עד אשר קנתה לה מקום של כבוד בין המובחרות שבישיבות. ברבות הימים העמידה תלמידים לאלפים ולרבבות כשכולם ניכרים בכל מקומות מושבותם כתלמידי חכמים יראים ושלמים וחותמו הייחודי של ראש הישיבה זצ"ל ניכר בהם בכל תחום ותחום.
דמותו היחודית ושיעור קומתו של העומד בראש הישיבה הקרינו תדיר על תלמידיה אשר הלכו והתעלו לפסגות נישאות תחת הנהגתו והדרכתו ובהשפעת נועם תורתו.
בהמשך הדברים נרחיב על צורת הנהגתו בישיבה הק' ועל שיעוריו ושיחותיו הרבות אותן השמיע באוזני התלמידים תמידין כסדרן אולם בטרם כל נקדים ונאמר ברורות כי כל בוגרי הישיבה הק' כולם עמם שוחחנו שבו והתנבאו באותו סגנון.
הם סיפרו כולם כי מעבר לדבריו נוקבי הלבבות ופולחי הכליות היתה זו הדוגמה האישית אותה נתן מדי יום ביומו שהשפיעה עליהם יותר מכל. התמדתו היתה בלתי ניתנת להשגה ותפיסה וכל ימיו היו מקשה אחת ארוכה ומתמשכת של שקיעות בלימוד וראשו היה מונח בעומק העיון ללא הפסק והסח הדעת כלל.
אחד מתלמידיו שזכה ללוותו באחת מטיסותיו לחו"ל סיפר על מחזה לו היה עד: "לאחר שהתיישב ראש הישיבה זצ"ל בכסאו שלף מתיקו גמרא, פתח אותה לפניו והחל מעיין בה. לא הסרתי את עיניו ממנו משך כל מהלך ההמראה וראש הישיבה עסוק בשלו ואינו מוציא את עיניו מן הגמרא. כך חלפה לה הטיסה הארוכה במהלכה היה ראש הישיבה שקוע כל כולו בהוויות דאביי ורבא. אחת עשרה שעות (!) חלפו להן וראש הישיבה עודנו שקוע בגמרא בדיוק כפי שהיה בתחילת הטיסה".
תלמידים אחרים מעלים זכרונות ומספרים על אותן פעמים בהן היה שב משהותו במדינת הים. "ראש הישיבה היה שב משהות ממושכת ומיגעת בחו"ל. שבועות ארוכים היה מכתת את רגליו על פתחי נדיבים למען החזקת הישיבה הק' ומוסדותיה והנה ברגע בו היה יוצא מן המונית שהחזירתו מבית הנתיבות היו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש מבלי שיכנס תחילה לביתו הניצב בסמוך. מיד עם כניסתו לבית המדרש היה ניגש אל כותל המזרח ומוסר על אתר 'שיעור כללי' נרחב ועמוק אשר נסוב על הסוגיה הנלמדת בישיבה באותה עת. ציבור הבחורים שהקשיבו היטב לכל מילה היוצאת מפיו סיפרו כי לא ניתן היה להבדיל בין אותם שיעורים אותם הכין במהלך מסעותיו המפרכים או כאשר הוא תלוי בין שמים וארץ לבין השיעורים עליהם התייגע ועמל בהיכל הישיבה הקדושה – כולם היו שווים לטובה".
ביתו של ראש הישיבה היה פתוח תדיר בפני כל. ומי שרצה אוזן קשבת יכול היה להיכנס אל ביתו גם בשעות מאוחרות של הלילה. החום שבו היה מקבל כל אדם היתה מן המפורסמות. "הדרך הזו היתה מהחלק הזעיר שנותר מהשיטה הישנה של סלבודקא, של 'גדלות האדם' והיחס לאדם כאל נזר הבריאה", מגדירים זאת מקורביו.
גם נדכאי לב ואנשים שאף אחד אינו שם לב אליהם, ואפילו ילדים רכים, כולם מצאו אוזן קשבת וסבר פנים יפות בצלו של הגרב"מ. לכל אחד ידע לומר את המילה הטובה שלה היה זקוק. כאמן הדיבור, הוא עשה עם יכולותיו שימוש תמיד כדי לשמח עוד יהודי ולהעניק הרגשה טובה לכל אלו שעמם נפגש.
מנהגו זה ניכר במיוחד בישיבתו, עטרת ישראל, וביחס שהפגין כלפי הבחורים שלמדו בישיבה. במיוחד זה בלט באופן שבה נהג כלפי החתנים שיוצאים מהישיבה. לכל תקופתו בישיבה, המנהג היה שכאשר חתן עוזב את הישיבה עם חתונתו, בשבת האחרונה עורכים לו 'אופרוף', ואז, בקידוש בבוקר, הוא תמיד היה מדבר על החתן. וגם בזמנים שבהם נרשמו מספר חתנים שמועד חתונתם יצא באותו השבוע, וכל אחד ומעלותיו הוא, הגרב"מ תמיד דאג שלא לפספס אף חתן אלא דיבר בשבח כל אחד ואחד, כאשר ידע לזקק את מעלותיו של אותו חתן ולהעלותם על נס. וגם בתקופה שבה היו בישיבה שמונה חתנים ואף יותר יחדיו, ראש הישיבה באמנותו ידע למצוא בכל אחד את מעלותיו הייחודיים.
***
בהסתלקותו הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בן וחתנין רבנן, המכהנים כבוד כמרביצי תורה ויראה, הבן היחיד הגאון רבי בן ציון רו"מ ישיבת עטרת ישראל. וארבע בנותיו: אשת הגאון רבי אריאל וילנסקי ראש ישיבת 'אש התלמוד' בהר נוף, אשת הגאון רבי יהושע קנל ר"י ישיבת 'עטרת ישראל' לצעירים, אשת הגאון רבי ישעיהו הדר גלזמן ר"מ בישיבת עטרת ישראל, ואשת הגאון רבי אהרן וינר ראש ישיבת חכמת שלמה בית וגן ורבה של הקהילה התורנית בקרית יובל, ודור ישרים מבורך של צאצאים רבים הממשיכים את דרכו.