הדרך שבה משדכים הורים את ילדיהם, מבוססת על שנים של הקרבת חום ואהבה. הדאגה לשידוכי הילדים היא ביטוי אחד מני רבים לכוח העצום שטמון בחום ובאהבה הללו, ובהשלכות שלהם על כל דמותו ואישיותו של הילד. רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א סיפר, שבאחד הימים הגיעה בת יתומה לביתו של רב העיר בה התגוררה, וביקשה להתייעץ בענין שידוך שעומד אצלה על הפרק. הרב שוחח עמה, והבין כי היא מעוניינת מאוד בשידוך הזה, ומבחינתה הגיעה כבר לשלב הסופי, אלא שלקראת הסוף נודע לה מידע מסויים שהעמיד בסימן שאלה גדול את גורל השידוך.
היא רוצה מאוד שהרב יתיר את הספקות, ויאמר לה שהיא יכולה להמשיך ללא כל התלבטות, אך השאלה היא שאלה אמתית. רב העיר, שהיה חכם ופיקח במיוחד, חש כי השואלת נראית כשירה לקבל את ה"לא", ואם יאמר לה "כן" – הלא יחטא לאמת! הוא ניסה להתחמק, אך הבת פרצה בבכי: "הרב יודע שאני יתומה: איך הרב משאיר אותי להתמודד לבד עם ההכרעה הקשה הזו? אין לי אבא, ובדין צריך הרב להיות במקום אבא שלי!" – "את כל כך צודקת" – הגיב הרב בכאב – "אך קשה לי לענות על זה כעת. הייתי רוצה לחשוב על הענין כולו במתינות". "המחשבה" שאותה ביקש לחשוב, הייתה לגשת אל 'הכהן הגדול' אשר חי בימים ההם, מרן הרב שך זצ"ל.
הוא עלה, נכנס פנימה והציג את השאלה. הרב שך שמע ופסק: "אל תעז לומר לה "לא"! אמנם ברור שאינך יכול לומר לה "כן", אבל "לא" אינך יכול לומר בשום אופן!" לאחר הרהור קצר הוסיף: "אמור לי, אם תקרא לה לבוא אלי, האם נראה לך שהיא תסכים?" "בוודאי" – הגיב הרב. למשמע תשובתו אמר הרב שך: "אם כן, שלח אותה אלי, אני כבר אומר לה את ה"לא", אם יהיה צורך בכך". כך הגיעה הבת, לראשונה בחייה, אל ביתו של הרב שך. בבית הרב שך הייתה הוראה חד משמעית, שבכל מקרה בו מגיעה אישה, יש להכניס אותה לפני כל שאר האנשים, כדי למנוע תערובת בכל צורה שהיא בין הממתינים.
כך יצא, שהבת הוכנסה מיד, על אף שלפניה עמדו בתור כמה ראשי ישיבות נכבדים. היא נדהמה כשמצאה את עצמה יושבת לפני הרב שך, אולם לא נותר לה יותר מדי זמן למחשבות, שכן הרב שך פתח ואמר לה: "ראי נא, אני רוצה לשאול אותך שאלה. יתכן שלא יהיה נעים לך כל כך לומר לי את האמת, אבל אם לא תאמרי לי את האמת – הכל לא שווה. האם את יכולה להבטיח להגיד לי רק את האמת, גם אם זה יהיה לא נעים?" הבת השיבה בחיוב, מתוך חשש גדול מה היא עומדת להישאל. והרב המשיך: "שמעתי שאת יתומה, נכון? אני רוצה להיות אבא שלך, את מוכנה?!" – "הרב צוחק עלי" – הצליחה הבת להשיב. אולם הרב שך נותר בסבר פניו הרגיל, ואמר לה: "את יכולה לשאול את כל אלו שבחוץ אם אני נוהג לעשות דברים בצחוק או שאני רציני.
אני רוצה להיות אבא שלך, את מוכנה?" – "אין לי תחליף מושלם יותר לאבא שלי האמתי, מן ההצעה הזאת" – השיבה הבת. כעת עבר הרב שך לשלב הבא: "את יודעת מה זה אבא? אל אבא לא באים רק כשיש בעיה, אל אבא באים גם כשיש שמחה, כדי לבשר לו עליה, באים גם כשיש צרה כדי שישתתף אתנו, ובאים גם ככה, כי זה אבא. כזה אבא אני רוצה להיות. את מוכנה?" -"אם הרב מדבר ברצינות ודאי שכן" – אמרה. הרב שך החל לדבר איתה על עניינים שונים. במשך כמה דקות התנהלה ביניהם שיחה שבה ירד לפרטים בכל מיני תחומים, כאבא השואל בת. בהמשך הגיעו לנושא השידוך.
הרב שך התעניין ושאל, ובעיקר שמע בריכוז את תשובותיה. בסופו של דבר פסק לה: "המשיכי". הוא יעץ לה דבר מה הנוגע לענין, והורה לה לגמור את השידוך. הבת יצאה מלפניו כשאבן כבדה נגולה מעל לבה, והבית שהוקם – כעדותו של רב העיר – הוא אחד הבתים היפים ביותר שיש. מי שעדין חש כי תורה היא ולימוד היא צריכה, היה רב העיר. הוא, אשר היה מודע לבעיה שהתעוררה, וגם הבין כי כוונתו של הרב שך מלכתחילה היתה לעצור את השידוך, לא הצליח להבין.
מדוע העדיף הרב שהוא עצמו יאמר לה את ה"לא"? מה ההבדל אם אני אומר לה שעליה להוריד, או שהרב יורה לה כך? – תהה הרב בהזדמנות הראשונה שבה הצליח להיכנס אל מרן. הרב שך נענה והשיב לו: "אתה רב סמכותי. כשאדם סמכותי פוסק 'כן' או 'לא', אין לשואל אפשרות להתנגד ולומר שהוא בעצם רוצה משהו אחר. הסמכות כופה עליו מה לעשות, החוק נאכף, והוא חייב לשמוע. מאחר שאיש אינו יודע לאן החיים יובילו אותו, יתכן שאי פעם, במקרה שאותה בת תסבול מבן הזוג שעמו היא תתחתן, היא תאשים בכך בלבה את הרב ותחוש כי אם הוא היה שומע לי, ואילו מה שאני רציתי היה יוצא לפועל, היום הייתי מאושרת.
הרב הוא שמנע ממני להיות מאושרת. לכן אמרתי שלך אסור בשום אופן לומר לה את ה"לא". כשבאה הבת לפני, בקשתי להיות לה לאבא. כשבת רואה שאבא אוהב אותה, היא יודעת מעל לכל ספק, שלאבא שלה יש רק מחשבה אחת – מה טוב לבת שלו. טובת הבת היא טובת האב, ולכן כשאבא אומר "לא", היא שוכחת מכל ההצעה, ובעיניה כאילו לא הוצעה הצעה כזאת מעולם. בכל מקרה שיקרה לה בחייה, היא תרגיש שההצעה ההיא ודאי לא התאימה לה. כי לאבא מותר לומר מה שלאחרים אסור!"
(ומתוק האור)